מעשה בטיגריס, צבוע וזברה, שהשתייכו לאותו המועדון. הנמר ביקש להצטרף גם אך בקשתו נדחתה. "אין לך פסים" הם אמרו לו "וכדי להתקבל למועדון שלנו אתה חייב פסים. חייב פסים!" הנמר נורא נורא רצה להצטרף. הוא הלך וקנה צבע. צבע עצמו בלבן וכשהתייבש, הוסיף פסים שחורים מעל. כי הוא היה חייב פסים כדי להצטרף למועדון. חייב…

יש משהו נכון במסצ'וסטס ובתפיסת העולם שלה. העובדה שאנשים שעוברים על פניך ברחוב מברכים אותך לשלום, גם אם זה נימוס שטחי ותו לא, פותחת את האופציה להכיל ולהרגיש טוב. בוסטון בכלל היא עיר מאוד מקבלת ופתוחה להכיל בתוכה את השונה – גזעית, תרבותית, דתית ומינית תוך כדי חוסר כפייה מוחלט על הציבור. דווקא הפתיחות הזו…

נכון שכו-לם חשבו על להגיע לירושלים באיזה שהוא שלב וזה פשוט אף פעם לא יצא? אז הנה הצ'אנס שלכם. החודש מתחיל לפעול בניסן נתיב ירושלים פרוייקט שנקרא "האינקובטור". אחת ההצגות במסגרת הפרוייקט היא הצגת היחיד המעולה של אמיר בושרי (שפרט להיותו שחקן מוצלח עד מאוד שרואים בעוד מקומות הוא גם אח שלי) "ניקול ואני" בבימויו המשובח…

זוכרים את זה? מעבר לביקורת על הסרט המצוין (ועל ג'וני דפ, למרות שזו לא ביקורת, זו פנטזיה) נקודה אחרת היתה אמורה לעבור לתשומת לב הקהל. לא עוד סרטי מושי מושי בשמלות מלמלה, אף סולד ומבט מצועף! לא עוד שטיפות מוח חברתיות להרמוניה פסטורלית אושר ועושר עד עצם היום הזה. או אולי כן? כשהיינו ילדים, אחת התוכניות…

שם הקוד מסגרת. קוד לא כתוב אבל ידוע בכל חברה אמריקנית מאורגנת. המסגרת תפקידה להקנות סדר מופתי לדברים וגם אם הפרטים שבתוכה נהנים מחופש, הוא יחסי בלבד וקווי המתאר של התוכנית לא זזים ממקומם.בדיוק כמו החיוך הקפוא והמנומס של השוטרים המקומיים והיום הנעים שמאחלים פקידים בכל משרד ממוצע כך גם מתנהלים הטקסים האמריקניים. הפרט הראשון…

ולפני הכל גילוי וקרדיט – אני בדרך כלל אדם עדין מטבעי, בעיקר כשהדברים נוגעים לענייני רייטינג וחנופה לקהל הקוראים. הכותרת לרשימה שלפניכם, כמו כן מספר רעיונות מורבידיים בתוכה נהגו ממוחה הקודח של זוש… ורק בגלל שהחלופות שלי החווירו כנקרופיל שנתפס על ידי קורבנו בשעת מעשה לעומת אלה שלה, בחרתי בהם. אל תקחו את זה אישית. כאם…

בפעמים הספורות שנזדמנתי לחנויות ספרים חרדיות בארץ, הייתי משתאה לנוכח הפער התכני והעיצובי "בינינו" ל"בינם". עולם הספר התורני לילד שונה לגמרי מזה החילוני ואפילו בנושאים משותפים – חגים או שבת התכנים כל כך שונים, כאילו אומרים "אנחנו מתחילים את החוויה בדרגה אחת גבוהה יותר, משום שאורח החיים של ילדינו מאפשר הבנה טובה יותר של הנושא".…

כשגרנו בארץ, סוף השבוע היה בעל המטרה המוגדרת של לנוח מעבודה ולהתעצבן על המשפחה. בכל יום ראשון היינו מבטיחים לעצמנו שבסוף השבוע שיבוא נעשה משהו כיפי. או לפחות עם חברים. או שלפחות חלק נכבד ממנו יוקדש לפעילות משפחתית מצומצמת מרגיעה.איכשהו, החל מיום שישי בצהריים, בדמדומי אורזעםשועית אצל הורי, היתה המציאות מכה שנית ומבהירה לנו שגם…