החיים בזיפלוק

זהו. הגענו לגיל שבו כולנו זזים. טוב, כמעט כולנו. בעוד המבוגרים שבינינו (קרי – אני) מנסים לשמור על יציבות יחסית הקטנים (כלומר שלושת האחרים שהם לא אני) כבר חושבים על השלב הבא. מסורת אמריקאית רבת שנים היא שילדים גדלים ופורחים מקן ההורים למרחק של לפחות שתי מדינות, אם לא למעלה מזה ובניגוד למסורות אחרות אותן…

חברת פישר פרייס חשפה את להיט החגים שלה: מהדורת אקסטרים של בובת אלמו המידגדגת. למי שלא מכיר – אלמו הוא הדמות הצפצפנית והאהובה ביותר על מעריצי רחוב סומסום. כמו חבריו, גם נטיותיו של אלמו שנויות במחלוקת ואולי זהו סוד קסמו. אלמו המידגדג הוא יצור ותיק. השעיר הקטן מגיב לנגיעות באזורים שונים בגופו בפרצי צחוק נוירוטים.…

דווקא, להרגיז בתגובות לפוסט הזה צירפה פ' קישור לאתר שמצדד באי קיום ברית מילה כאמת קיומית. בהתחלה, לא שמתי לב לקישור ורק אחרי שאבא של הסב את תשומת ליבי לעניין, נכנסתי ועיינתי באובייקטיביות מלאה. עכשיו החלטתי שזה גם שווה תגובה, מה גם שקשה לומר שלנו יש איזו התלבטות בסוגיה של לקצוץ או לא לקצוץ. לא פעם…

תרשו לי רגע להכנס לכם בין השיפודים עם רשימה שיושבת לי בבטן כבר כמה זמן ועושה קולות של הורמונים. הורמונים זה תמיד תירוץ טוב לומר דברים שאין להם זמן. הכל בעצם התחיל לפני ארבע שנים בערך. היינו זוג צעיר ותיק, עם דירה קטנה בתשלומים, אוטו מקרטע שקנינו בעצמנו, ותינוקת. משפחה גדולה ותומכת היתה סביבנו כל…

פעם כבר כתבתי פה על הקסם שברפואת האינסטנט האמריקאית. הקסם הזה בעיקר נועד כדי להכחיד מחלות מהעולם.הכל רגיל ושגרתי. חטפת משהו? זה שום דבר. גלולה כחולה ופוף – זה נעלם. מאז זרמו מים בכל מיני כיוונים ולאחרונה זכיתי להכיר באופן אישי לוחץ את ההתנהלות האמיתית של מערכת הבריאות האמריקאית וכמו שכבר אמרו לפני – הם מ-פ-ח-ד-י-ם! במעגל…

זוכרים את הפוסט הזה? וזוכרים את הפרק ההוא מדארמה וגרג שבו מישהו גונב מגרג את פסל השנאוצר שעליו הוא שומר מימי הקולג' והוא צריך להשיב בגומלין? אז זהו ששוב הגיע השבוע הזה שבו כל ההורים של הסטודנטים העתידיים מוזמנים לקמפוס כדי להתרשם. חלק מההתרשמות כוללת את פעולת הגומלין כלפי קאלטק שהיו לא נחמדים בשנה שעברה.…

יום הולדת זה רק פעם בשנה, רק שמאז שהפכתי לאמא, עושה רושם שבדיוק כמו שעל תחפושת פורים עובדים שנה שלמה, כך גם על תוכניות יום ההולדת.הואיל והפרטית מעולם לא חוותה גן ישראלי, נחסכה מאיתנו חווית ה"אין אין אין חגיגה, בלי בלי בלי בלי עוגה" ולמעשה, מסיבות יום ההולדת היחידות הן אלה שנתקעו אצלנו בראש לפני…

היה היה ערוץ טלוויזיה. הוא היה נחמד וחביב ובעיקר – לא מזיק, עד כמה שאפשר להיות לא מזיק כשאתה ערוץ טלוויזיה. לא היו בו פרסומות גלויות ואם היו בו סמויות, הן היו מאוד סמויות. בקלות אפשר היה לסנן את התכנים הקנויים מהמקוריים ולהשאר עם אוסף מנחים שלא היו קולניים מדי או וולגריים מדי או ערומים…