ארכיון מחבר: איילת

פעם ילד לתמיד

בדרך להופעה התחשק לי שאף אחד לא יגיע ושנהיה שם לבד. לא כי אני רעה אלא רק משום שאני אנוכית. יש משהו בדיסק של "ילד פעם" שהוא אישי כל כך ומנתק אותך לרגע מכל הסביבה עד שאפשר לחשוב שהשירים שלהם מדברים ישר אליך ומתארים ילדות שגם אם לא חווית, זו בדיוק הילדות שרצית. אני קשה […]

בפרטי פרטיים

אף אחד לא נולד הורה. יתר על כן, גם אלה שהופכים הורים עושים טעויות. הרבה טעויות. בעיקר עם הילד הראשון. בגלל שאני מומחית לחינוך ומומחית לילדים, בדיוק כמו רוב ההורים שאני מכירה, אני משתדלת לא לפצוח במניפסטים על נכון ולא נכון אלא שומרת את הדעות שלי לעצמי וכך גם את הטעויות. אתם יודעים, טיפול פסיכולוגי הוא לא […]

יש משפחות רעננות

אחת מהאמיתות שהנחו אותי בכתיבת הבלוג והפעימו אותי כל פעם מחדש היא כמה כיף לגדל ילדים במקום כמו בוסטון. הגישה הפלורליסטית התבטאה שוב ושוב בכל הנוגע לדת ואמונה, ענייני ג'נדר ומשפחה. גידלנו ילדה שהכירה את כל החגים, המנהגים והטקסים של כל הדתות, גילתה הזדהות עם כל צעדות השלום והאמירות החברתיות ומצעדי הגאווה באשר הם ופגשה […]

הכבש הבוסטוני

מעשה בטיגריס, צבוע וזברה, שהשתייכו לאותו המועדון. הנמר ביקש להצטרף גם אך בקשתו נדחתה. "אין לך פסים" הם אמרו לו "וכדי להתקבל למועדון שלנו אתה חייב פסים. חייב פסים!" הנמר נורא נורא רצה להצטרף. הוא הלך וקנה צבע. צבע עצמו בלבן וכשהתייבש, הוסיף פסים שחורים מעל. כי הוא היה חייב פסים כדי להצטרף למועדון. חייב […]

אדם לאדם דג

תהיי יפה ותדברי על זה

עונש מאלוהים

אבד פוסט. כשמתעסקים בסוגיית ההשגחה העליונה, מקבלים עונש מאלוהי המק (לאלוהי הפי-סי כנראה לא ממש אכפת…) אם מישהו ראה את הפוסט הקודם (יש? אלוהים.), שמר אותו איכשהו או יכול לאתר אותו דרך גוגל דסקטופ, אודה עד מאוד אם יוכל לקטפייסט אותו ולשלוח לי. ותבוא עליכם הברכה.   עדכון: הפוסט ישננו! תודה לכולם. התכוונתי למחוק את […]

יש? אלוהים.

חנוכה הוא זמן מצוין לעימותים לכל מי שמגדל דרדקים בגולה. ככל מנתחי המקורות גם את העימותים האלה ניתן לחלק ל"שבין אדם למקום" ול"שהגדת לבתך בת החמש וחצי עם ג'ורה של בת 22". עוד בשנה הראשונה לשהותנו (ונדמה לי שכבר סיפרתי את זה) הודיעה הפרטית שחנוכיה זה אולי נחמד אבל אין על עץ גדול, מבריק ונוצץ […]

נועז לנצח

יש משהו נכון במסצ'וסטס ובתפיסת העולם שלה. העובדה שאנשים שעוברים על פניך ברחוב מברכים אותך לשלום, גם אם זה נימוס שטחי ותו לא, פותחת את האופציה להכיל ולהרגיש טוב. בוסטון בכלל היא עיר מאוד מקבלת ופתוחה להכיל בתוכה את השונה – גזעית, תרבותית, דתית ומינית תוך כדי חוסר כפייה מוחלט על הציבור. דווקא הפתיחות הזו […]

סתיו ניו אינגלנדי

סתיו זו סיבה מצויינת לחגיגות ופסטיבלים. קצת אחרי השרב הגדול ורגע לפני פרוץ עונת החגים תמיד יש סיבה למסיבה. באירוע התרמה גדול גולפו 35,000 דלעות, הוצבו והודלקו אחר כבוד בפארק המרכזי. כל ההכנסות קודש לילדים בסיכון.       הדלעות האלה, למעשה, טובות לשני דברים –  לגילוף ולגרעינים. הקליפה שלהן דקה והבשר מועט ויבש כך […]