סתיו זו סיבה מצויינת לחגיגות ופסטיבלים. קצת אחרי השרב הגדול ורגע לפני פרוץ עונת החגים תמיד יש סיבה למסיבה. באירוע התרמה גדול גולפו 35,000 דלעות, הוצבו והודלקו אחר כבוד בפארק המרכזי.
כל ההכנסות קודש לילדים בסיכון.
הדלעות האלה, למעשה, טובות לשני דברים – לגילוף ולגרעינים. הקליפה שלהן דקה והבשר מועט ויבש כך שאם יש לכם סבלנות לנקות את הגרעינים מהג'יפה החוטית הכתומה, תהיה לכם כמות די מכובדת של גרעינים לבנים שאותם אפשר ליבש בתנור עם שמן ומלח.
את פאי הדלעת המסורתי, מכינים האמריקאים ממחית דלעת מוכנה לשימוש בקופסת שימורים.
מלאכת הגילוף (קירוון בפי העם) נחשבת לפעילות משפחתית מגבשת ולכל בית אב יש אבא דלעת, אמא דלעת, ילד דלעת וכלב דלעת. ועדיין, למרבה הפלא, יש ילדים שנבהלים מאוד כשהם רואים דלעת ונר מרצד בתוכה.
עוד סיבה לאוקטוברפסט זהו בציר/קציר/מסיק החמוציות. הצורה השכיחה ביותר של הפרי הוא בבקבוקים כנראה בגלל שאחרי שרואים איך עושים מה מתחשק מאוד לדרדר שקית במדרגות עד כדי קיווץ'. מתחילים בשדה גדול ושיחים קטנים. עם פרוץ אוקטובר, מציפים את השדות במים ומכונה מיוחדת חובטת בשיחים על מנת להפריד את הפירות ולהציף אותם על פני המים.
לאחר שהאגם המלאכותי מכוסה בכדרדורים, מגיעים פועליו של החוואי ביל/ג'ים/אנדרו, כשהם נעולים במגפי גומי עד לצוואר ומחללים לחמוציות שיתרכזו בפינה אחת.
לאחר שנתחמו טבעות של חמוציות, מופעלת משאבה בקצה הטבעת הפנימית.
החמוציות נשאבות מטה, עולות בצינור ונפרדות מהמים והפסולת שנשפכים למשאית קטנה ליד. בתהליך המיון הזה, רק החזקות שורדות הואיל וחמוציות שאינן עגולות מושלמות מפספסות את ההזדמנות. למרבה ההפתעה, משאית הפסולת מרוקנת באתר פסולת ולא משמשת כקומפוסט או מזון לחיות, פשוט משום שאינה מכינה אף מרכיב מזין.
הפירות שהצליחו, עושים את דרגם מעלה לעוד שלב בגיבוש – על מנת לרדת במדרגות. מדד ההערכה הוא רמת הקפיציות. מי שלא קפיצית מספיק, נפסלת ונופלת. מי ששרדה מגיעה למשאית הגדולה.
וכשאני אומרת גדולה, אני מתכוונת גדולה. כל משאית כזו מכילה כמה טונות של פירות. הביל/אנדרו/ג'ים התורן מפקח על מהלך הדברים ואחת ללא יותר מחמש דקות מסמן לנהג המשאית שהגיע הזמן לזוז עוד 30 סנטימטר קדימה ולהתחיל למלא תלולית חדשה (רק שאצלם זה באינצ'ים).
כשמתמלאת המשאית, מסיעים אותה לפריקה ואחרת מגיעה. משך הקציר כולו הוא כשבועיים בלבד ומשדה אחד מפיקים כמה עשרות טונות של פרי.
וכמובן שלא יכולנו להתאפק ועכשיו יש לנו שק שאיננו כלה, למרות הנסיונות. למישהו יש מתכונים טובים?
כל התמונות באדיבות ישי בועזסון המוכשר.
11 תגובות על “סתיו ניו אינגלנדי”
מאד טעימות בתוך סלט בייבי
או עלי חסה עם רוטב של חרדל-שום-ש"ז-מ"פ-דבש וכו'.
אבל הרבה יותר פשוט לקנות אותן ברוסו 🙂
אבל אחרי שרואים את כל האדום האדום הזה, פשוט מתבקש לקחת שק בקוסקו…
לא?
אם לא הצלחתם למצוא דלעת ראויה לשמה בארץ – יש תחליף. אמנם "קצת" יותר קטן, אבל האפרסמון הוא פרי נהדר לפיסול פרצופים. חותכים מלמעלה את העלים, את הפנוך מוציאים בעזרת כפית, ומפסלים. למי שממש רוצה להדמות למקור ורוצה להאיר את האפרסמון מבפנים, אפשר לייצר נר פיצפון ע"י המסת שעווה לתוך פקק של בקבוק או משהו דומה לזה. אני נשארתי עם ערימה של פנוך אפרסמון אחרי כמה כאלה – יש למישהו מתכונים טובים??
איזה יופי של תמונות
עם כל הלאווין הזה, אני מדמיין אותו לא פעם בישראל
דפיקה על הדלת"
(נפתחת)
-ממתק או טריק?
-סתובב רגע?
(בעיטה בתחת)
– הנה, טריק. לך, לך מפה. אתה יודע? מה? קח ביצים, זרוק על דירה מספר 19, קומה למעלה. תחזור אני מביא לך ביסלי מתנה
שככה מגדלים חמוציות, זה היה שעור מרתק ומחכים!
לא הבנתי למה לא מדשנים עם החמוציות הפדלאותאו עושים מהן מיץ או לפחות נותנים לי- לא פייר!
מתכונים? הכי כייף נראה לי לאכול פשוט בכפית או בידיים אבל אפשר גם לשים סוכר ויוגורט (או גלידת וניל או חלילה קצפת או שמנת חמוצה-) ואפשר לאפות בעוגה (אני מנחשת שכל מתכון של עוגת פירות יצלח- אפילו תפוחים) או לבשל ריבה או לשים על עוטף(נגיד- בתנור עם בצל, שום, שמן זית, לימון, דבש וחמוציות) או לשלוח קצת לארץ…
הדלעות האלה באמת מפחידות.
מה הקטע שלהן בכלל? זה חג מכשפות פגאני?
בתיאבון ובהנאה!
אני לא ממש נוטה לסמוך על אומה שנוהגת לפסל בדלעת רק בכדי להפחיד ילדים קטנים.
מה, אין להם בין-לאדן אחד לתפוס?
האמת היא שאני די חשדנית לגבי הירק הזה. לפני כשנתיים, כשהצבע הכתום נהיה אופנתי משהו, החלטתי לפנק את החברים היחידים שלי במרק דלעת. חיפשתי מתכון באינטרנט והלכתי על המתכון עם הכי הרבה תגובות נלהבות.
חשבתי לעצמי שזה יהיה מאוד
"שיק" לבשל מרק דלעת ואפילו קניתי נר גדול בצבע תואם, בשביל האווירה.
מה-אני-אגיד-לך? יצא איכס.
לא הנר. המרק.
מאז, לא רק שאני לא סומכת על הדלעת, אני גם לא סומכת על האינטרנט.
מרק דלעת טוב כ"כ קל להכין!
דלעת, גזר, בצל, מלח-פלפל. אפשר גם בטטה, בצל מטוגן, שום ושמן זית.
אז זהו, אני שמתי את כל הפרודקטים שהיו רשומים במתכון. אפילו דלעת שמתי.
אני לעולם לא אשכח את פניהם של החברים שפעם היו לי כשטעמו את הכף הראשונה של המרק. שניהם הביטו בי בחוסר אמון, מזועזעים עד עמקי נשמתם ומילמלו משהו על זה שנורא טעים. באמת. אבל הם נזכרו שהם השאירו את הילד לבד באמבטיה והוא רק בן שבועיים.
הם ברחו כל עוד נפשם בם ומאז לא ראיתי אותם. זה היה לפני שנתיים. עכשיו איילת היא החברים היחיד שלי.
אבל מה שכן, יצא כתום.
ואני גאה להיות החברים היחיד שלך. אבל אל תתפלאי שאחר כך זה עקום.
ראית איזה מזל שיש פה את שרבני? מותקמותק אודי. ממש. האמת היא שיש לנו שכנים שנורא רוצים לחזור לארץ אבל גם לא רוצים לוותר על המסביב ובאמת תהיתי איך הם יתחילו להנחיל את הלואין לילדי שיינקין.
טלי, זהו אכן חג פגאני והוא מתחבר לכל מיני מסורות ותרבויות כולל the day of the dead הדרום אמריקאי. הוא אכן כיף גדול ובעצם החג היחיד שמדבר אל מגוון הדתות, הזרמים והתרבויות כאן חוץ מהמורמונים, שהם כידוע יותר קדושים מכולם, מפנים את הלחי השניה וסובלים בשקט.
אמא שלך לא לימדה אותך שלא משחקים באש?
דינה, אני למרק הכתום שלי מוסיפה גם תפוח אדמה בשביל המרקם והמון המון המון ג'ינג'ר טרי.
אבא של עדיין מסרב לאכול גרבר של גדולים.
Trick or treat
smell my feet
give me something good to eat.
If you won't
I don't care
I'll pull down your underwear.