אחת מהאמיתות שהנחו אותי בכתיבת הבלוג והפעימו אותי כל פעם מחדש היא כמה כיף לגדל ילדים במקום כמו בוסטון.
הגישה הפלורליסטית התבטאה שוב ושוב בכל הנוגע לדת ואמונה, ענייני ג'נדר ומשפחה. גידלנו ילדה שהכירה את כל החגים, המנהגים והטקסים של כל הדתות, גילתה הזדהות עם כל צעדות השלום והאמירות החברתיות ומצעדי הגאווה באשר הם ופגשה תאים משפחתיים מגוונים – החל מהגרעין הנורמטיבי שלנו, דרך ילדים מאומצים במשפחות חד הוריות וכלה במשפחות חד מיניות.
כשהתחברנו שוב למשפחה הישראלית הזדעזעה הפרטית לגלות שדודתה ובת דודה האהובות קשורות זו לזו בקשר נישואים שניים בלבד. לא זו בלבד שנכפתה על הילדה אם חורגת (שלפי כל ההגדרות לא יכולה להתאים לדמותה האמיתית, אלא חייבת להיות מפלצתית), אלא שלילדה יש גם אמא! אמיתית! לקח לה זמן לעכל את הסיפור הלא נתפס שהדוד והדודה דאז (שאותה לא הכירה) לא הסתדרו ולכן נפרדו.
היא כבר היתה חכמה מאוד. ידעה לקרוא ולכתוב בשתי שפות, אבל הורים גרושים היא לא הכירה.
לנו לקח זמן להכיר בעובדה שהפרטית הכירה את אוון, לוק וגרייס שנולדו שלושתם ממבחנות של אותו התורם, וגדלים אצל mom and Ima, את ראדה שעזבה את בית היתומים הקזאחי שבו גדלה עד גיל 3 לטובת ביתה החם והאוהב של מולי – רווקה לא צעירה שדווקא רצתה זוגיות שלא התממשה ואת טום ובריאן שהתחתנו וחושבים על הליך פונדקאות.
אבל הורים גרושים היא לא הכירה.
היא הכירה את כל החברים הנורמלים שלנו שבהם אחד ההורים היה נעדר בשל עבודה או לימודים ומגיח אי אילו פעמים בשבוע למטרות כיבוס והאכלת הילדים תוך תשומת לב לעובדה שהילד מכיר את אותו הורה מהתמונה הקטנה בסקייפ. היא הכירה את פליסיטי שגרה בMIT עם אמא שלה שעוד לא סיימה את התואר הראשון ולא רוצה בינתיים להתחתן עם אבא של פליסיטי שחי בשיקגו, לפחות עד שתגיע לגיל 25.
אבל הורים גרושים היא לא הכירה.
היא הכירה הורים מתווכחים ורבים, הורים שנמצאים במשרד והורים שעובדים בלטוס בין משרדים וגם הורים שנמצאים בבית ומחכים שהילדים יחזרו מהגן. היא הכירה את ג'נט הגננת שפתאום בגיל 19 גילתה שהיא בהריון וחיכתה שהחבר שלה יציע לה נישואים, או לפחות יכיר באבהות על התינוקת היפייפיה שנולדה לה. היא הכירה את חוליאן וסינדי שמצאו פתאום את כריס ששמח מאוד להיות אבא של חוליאן ומאז ארגן לו אפילו את אחיו הקטן סבסטיאן.
ורק כשחזרנו לארץ היא הכירה את הקונספט של הורים גרושים.
לקח לה זמן לעבד את הרעיון ולהפריד בין מעשיות האם החורגת למציאות שפתאום קפצה עליה, ובסוף הכל תויג בקופסאות הנכונות והחיים חזרו למסלול נינוח. הילדה הכירה עוד פורמט של תא משפחתי ובא לציון גואל.
אבל אז באה הרשימה של רענן שקד וטרפה לי שלושה קלפים מכל החפיסה – המלך, המלכה והנסיך הצעיר.
נראה ששקד רצה לבשר לעולם שגם הוא נכנס לתלם ומעמיד לעצמו יורש. הוא רק לא כל כך ידע איך לעשות את זה. אז הוא התחבר לעצמו כמו שעצמו מכיר. הוא לא העריך עד כמה שביל דרכו לאושר ירוצף בגוויות חפות מפשע.
די ברור שעיצוב כל החוויה האבהית שלו, עוד בטרם הגיח עוללו בנויה בעיקר מ"אל תעשה" מאשר מ"עשה". הוא מתעלם מכל פורמט אחר של משפחה ומתמקד בזו נטולת האב מתוך בחירה. הוא גם מגדיר את הבחירה הזו כצעד אנוכי כל כך עד כדי שילדים שחוטפים בטוסיק מהחגורה של אבא מחייכים באושר וילדות שהולכות לישון עם בובה מצד אחד ואח מתבגר בצד שני…. אה רגע, הוא מתעלם מהילדות. זה באמת לא בסדר שלא מחוקקים משהו נגד תרומות זרע וכרומוזום Y. החוסר הזה בדמות אב לבנים הוא באמת איום ונורא והאמהות החד הוריות האלה רוצות בנים כי אחרת מי יחליף להן נורה בבית?
אגואיסטיות. ללא ספק. כמו כל הסינים. וההודים. וההם במאה ה- 19 בסיפור ההוא על אן-שרלי שבכלל רצו בן שיעזור בחווה. אגואיסטיות. קונות תינוקות בכסף משל היו חולצה במכירת חיסול. בלי טיפת מחשבה. אולי עדיף באמת שיעשו רק בנות וינחילו להן את תורת הלק.
אז מה הנקודה בעצם? שלא צריך לגדול בלי אבא או עם שתי אמהות או 4 כלבים וחתונה כדי לצאת דפוק. אני מכירה מספיק בנות שהרו רגע אחרי שהתחתנו כדת וכדין ולא היה להן מושג קלוש מה עושים עם הילד, למרות שהיו אינטיליגנטיות ועקרות בית מופתיות. אני מכירה מספיק גברים שהעדיפו לברוח למקום אחר ורק לא לשחק לוטו עם הילד ואני מכירה המון ילדים שיצאו דפוקים מאלף ואחת סיבות שכוללות או לא כוללות את ההורים שלהם וכל אלה מרכיבים את התיאוריות הפסיכולוגיות בנות זמננו מצד אחד ואת הטורים של האבות החדשים בעיתונות הנאורה מהצד השני, ועדיין – לא צריך רשיון להורות.
אם הילד שלך יהיה מסכן או מאושר, זה תלוי רק בך ובאופן שבו תעצב אותו האינטראקציה עם החברה הסובבת והערכים עליהם היא מושתתת.
ותודה לאבא של ילדיי (גבר שבגברים שגודל ע"י זוג הורים נפלא ונורמטיבי לחלוטין), שהאיר את עיני כשציין שלמד הרבה מאבא שלו שגידל אותו מספיק טוב כדי שגם ילמד ב MIT וגם יתחתן עם מישהי כמוני. הקודים הגבריים שרענן שקד מפרט – סוג היין, זוית הסיגר, האמירות הנכונות, החלקלקות והשתיקות הרצויות, לא היו חלק מאותה למידה.
17 תגובות על “יש משפחות רעננות”
היית צריכה להכיר לה גם זוגות של מגלי עריות
תוכלי בבקשה לצרף קישור למה שכתב רענן שקד, כדי שנבין במה מדובר?
תודה.
הטור בסוף השבוע דיבר על רענן שקד שתיכף יהפוך לאב ועל החסכים שחווה הוא כילד לאם חד הורית. ציטוט אחד מהטור: "…המון ילדים אחרים יוולדו בקרוב בלי אבא. חלקם יוולדו לאמהות חד הוריות הן מאוד אופנתיות עכשיו. זה בסדר, אסור להגיד עליהן מילה רעה. אז לא נגיד. זה רק שהילדים שלהן יגדלו בלי אבא. אין להן מושג ממשי לגבי ההשלכות, וגם אם היה להן, אני מניח שהרצון האנוכי בילד גובר עליו ממילא. בסדר גמור. הביאו וגדלו את ילדיכן נעדרי האב. שימו את עצמכן קודם, לא נשפוט אתכן, הילדים יעשו את זה כשיגדלו…"
אותם ילדים נטולי אבא, לדעתו של שקד יהיו חסרים "קוד גברי חברתי" בכל הנוגע לעסקים, טרנדים, מותגים ובכלל כל דבר בעיקר בגלל אימהותיהם החרדתיות והנשיות שחשבו אך ורק על עצמן כשהחליטו להרות.
עוד בנושא אפשר למצוא אצל אריאלה רביב: http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=11491
מזל טוב לנו, ולחיי כל הטיוטות שבדרך (:
מזכיר לי טרול שניסה להחריב את פורום פמיניזם המיתולוגי ב- iol ז"ל, משום ששנא פמיניסטיות (ונשים בכלל). הוא טען (אני מביאה דברים בשם אומרם): "הכל בגלל אמא שלי הזונה שלא רצתה להניק אותי ובגללה יש לי רגישות לחלב עד היום".
מה רציתי לומר בזה? שלא לכל שריטה אנחנו צריכות להגיב. היא של בעליה, אין לה קשר לאמת או למציאות. ויש אבות (רבים, לצערי) שעדיף לילדיהם לגדול בלעדיהם.
בבוסטון לא מתגרשים?
אז כנראה שלא.
לא?
וכנ"ל גם בנוגע לגילוי עריות.
תמי, טפו טפו טפו (ועוד כמה סנטימטרים למיכל).
חנה, אדיפוס שמדיפוס העיקר שהילד אוהב את אמא וחוצמזה, למדתי שהיצר האנושי הוא תמיד להאשים מישהו פרט לעצמנו ובהקשר הזה שווה לקרוא את הפוסט של אריאלה. ונכון, לא לכל שריטה צריך להגיב אבל ברגע שהיא מופצת בכל כך הרבה תחנות דלק, לכי תוכיחי שאין לך אחות, שהיא לא זונה ושבעצם את כן אוהבת את הילד שלך ולא רק את הטייטל אמא של.
כל השאר לא קשור לכלום.
בעצם גם פה הילדים שלי לא מכירים ילדים להורים גרושים. יש ילד אחד שהוריו התגרשו אבל אמו חיה עם בת זוג עכשיו. אז אולי זה מכפר :)י
כי כשאת אמא לילדים כה רכים סביר שלא תמצאי הרבה גרושים באזור שלך, כי אנשים, גם אם רע להם מאוד, מחכים קצת עם הצעד הזה, לפחות בשביל הילדים. אלא אם כן רע מאוד מאוד.
שמחה לקרוא אותך שוב. היה נחמד להיפגש. 🙂
לעיתים קרובות אני חושבת עד כמה הילדים שלי חיים בסביבה קונפורמית לחלוטין מבחינת מודל המשפחה שהם מכירים
רק הזמן יוכל לומר מה זה בדיוק אומר ואם יש לזה משמעות
מעבר לזה- אני לגמרי מסכימה.
אגב, לא מזמן פורסם שבמודיעין סטטיסטיקת הגירושין הכי גדולה בארץ, ככה שהפרטית שלך עברה היישר מסביבה נטולת גירושין לחלוטין לסביבה שבה (לפי הסטטיסטיקה. ואני בכלל שונאת סטטיסטיקה)יש מסביבה ריכוז גדול במיוחד של ילדים להורים גרושים.מה שכן, שימי לב שגם במשפחות ה"ייחודיות" שתיארת כאן מבוסטון יש הרבה סיטואציות של פרידה, שם זה פשוט מלווה בעוד אי אלו אלמנטים, וכנראה שרק בשלב מסויים נפל לה האסימון על האמהות החורגות מהאגדות.
בשביל ילדים תמיד הנורמה היא מה שרווח מסביבם, אני זוכרת ילדה שחשבה, למשל, שאשמורת זה שם נפוץ ביותר, כי בפעוטון שלה היתה ילדה בשם אשמורת…
בשורה התחתונה, חשוב לגדל ילדים במשפחות אוהבות וקשובות עם מבוגר/ים אחראי/ם. המפרט הטכני המדוייק של המשפחה הרבה פחות חשוב מהמפרט הרגשי.
וכבר ציינתי שכיף שחזרת לכתוב?… (בקרוב אצלי).
את הטייטל של "אמא של" (מתרחב לבבי בכל רגע מחדש) 🙂
לגבי מודיעין – גם רעננה איפהשהו בראש הרשימה, מה שהביא שפע של שיחות מרתקות בזמנו בין הילדים שלי לילדים של אחרים: "אמא, היום X אמרה לי בגן שההורים שלה התחתנו כדי ללדת אותה ואז התגרשו, אז הסברתי לה שהם בטח התחתנו מסיבה אחרת כי לא צריך להתחתן כדי ללדת ילדים"…
כיף לקרוא אותך.
יישר כוח, דברים כדורבנות.
כאן
http://seri-levi.com/blog/2009/04/26/1mom/
רק עכשיו הבחנתי ברשימתך בעקבות ההתפלמסות עימה על ידי גלעד סרי.
(פוסט חשוב ומעורר, למרות שמציג גישה שונה לשלך
הפוסט שלך מקסים.
מסכימה לחלוטין.
מאירה וייס
בחירתי האישית היתה לא ללדת ילדים (ואני עדיין לא מצליחה להביא את ביטוח לאומי להכיר בי כאם חד הורית חשוכת ילדים)אבל הייתי שמחה לו יותר הורים היו דומים לך במחשבתם, לפחות בכל הנוגע לפתיחות וסובלנות ולהצגת העולם בפני הצאצאים, לא כמכיל אמיתות וטעויות, אלא כרב אפשרויות. שקד תמיד היה קשקשן לא קטן, שאוהב להתנסח בצורה חד משמעית גם אם לעתים קרובות במחיר מטופשות מה. לא קוראת אותו, אבל הכנסתי אותך כעת לרשימת המועדפים.