בקבוצת הטרום חובה של ה Technology Children’s Center – גן הילדים של MIT לומדים 24 ילדים. מתוכם חמישה הם אמריקאים, חמישה נוספים ישראלים וכל השאר קוריאנים, יפניים, סינגפורים, תורכים וספרדים.
—
האנקדוטה החביבה על מדריכי תיירים בוסטונים היא זו שקובעת כי "רב לשוני" הוא אדם המדבר מספר שפות, "דו לשוני" הוא אדם המדבר שתי שפות ו"חד לשוני" הוא אמריקאי. ואכן, הילדים האמריקאים הם היחידים בגן שלא דוברים שפה נוספת וההורים האמריקאים הם ההורים שמרגישים הכי מקופחים בגלל העובדה הזו. מתוך חמש הגננות, רק שתיים הן ילידות ארצות הברית ואנגלית היא שפתן היחידה.
—
הואיל ומדובר בערב רב של תרבויות ושפות שונות, סדר היום בגן מתנהל באנגלית בעוד שבזמן המשחק, אפשר לשמוע את כל השפות בערבוביה שמהווה פתח לתקשורת מעניינת אצל הילדים. אחת הילדות האמריקאיות בגן, מקשה על אמה מדי יום כשהיא ממלמלת משפט ששמעה, בד"כ בעברית, ושואלת לפירושו. מיותר לציין שמהטלפון השבור הזה, אפשר אולי ליצור מילה מוכרת אחת.
כדי לנסות ולהתגבר על הקשיים, יזמו הגננות בתחילת השנה תוכנית ללימוד שפת הסימנים האמריקאית. אחרי שלמדו כולם את סימוני האותיות, עברו למספרים ואז לקבוצות מילים שימושיות לילדים – חיות וצבעים. השלב הבא בתוכנית היה להסביר לילדים על השפות השונות וללמד אותם מילים שונות בכל שפה. עכשיו, הרבה הורים יודעים למזוג לילדים מים בספרדית ולספור עד עשר ביפנית. הילדים עצמם מודעים הרבה יותר לעובדה שרובם מדברים שפות נוספות פרט לאנגלית ופתוחים מאוד לשונות ביניהם.
—
ביומה הראשון בגן, ידעה הפרטית שלי שלוש מילים באנגלית – thank you, sorry ו please. ללא ספק המילים שנראו לנו החיוניות ביותר מבחינתה באותו יום. את הגננות לימדנו את המילים "אמא", "מים" ו"מוצץ", ללא ספק המילים שנראו לנו החיוניות ביותר מבחינתן. אחרי שלוש שעות בגן, ניסתה ילדה אחת לקחת לה צעצוע מהיד. הפרטית התבלבלה לרגע אך כעבור כמה שניות צמצמה מבט וצווחה:
NO! This is mine!
זה היה, ללא ספק, הרגע השליו והרגוע ביותר מבחינתנו.
—
כשהתחילה ללמוד את הABC בשנה שעברה, במשך כמה שבועות, כל יום הוקדש לאות אחרת. כשבאתי לקחת אותה בסופו של B day, שאלתי אותה מה עשתה היום בגן. הקטנה הישירה מבט וענתה ברצינות תהומית – "היום למדתי אנגלית". בניגוד אלי, היא לא הרגישה בהתמודדות היום יומית שלה עם הגן החדש (והיחיד שהכירה עד אז) חוויה לימודית, אלא, כנראה, השרדותית.
—
החברה הטובה של הפרטית שלי, גם היא ישראלית ומשעשע לראות את האקרובטיקה של שתיהן עם הילדים האחרים בין השפות. לבדן, הן מתקשרות בעברית, כשמצטרפים עוד ילדים למשחק, הן מחליפות לאנגלית וכשנמאס להן, הן מעירות הערות ומתלחששות שוב – בעברית, קצת כמו שתי יכנעיות פולניות. בשעות הפנאי היא לעולם תשחק באנגלית – שמתקשרת אצלה ישירות לגן ולמשחקים. שלא מתוך עקרון, לא השקענו בבית בלימוד השפה האנגלית אלא דווקא בתחזוקה שוטפת של העברית, פרט למקרים בהם היא דרשה זאת. כך בביקורנו האחרון בארץ, היא מצאה עצמה עומדת בראש המגלשה ומחכה שתתפנה במבט מלא יגון ומסבירה בכל הכנות: "but it’s my turn now". לזאטוט הירושלמי שהיה עסוק באותו רגע בכיסוי המגלשה בחול וחצץ זה לא ממש הזיז.
—
בהרצאה ששמעתי על דו לשוניות אצל ילדים, מטעם המחלקה ללינגוויסטיקה של MIT, הסבירה המרצה שכל שפה נוספת ששומע הילד באופן תדיר עד סביבות גיל 5, תהפוך לשגורה בפיו ברמה של שפת אם. גם אם לא תהיה סביבו תמיד, תישארנה מילים מסוימות חקוקות בזכרונו ובשלב מסוים, אם יצטרך, ידע לשלוף אותן. מכאן, אני מניחה שגם הילדים האמריקאים ירכשו מילים בשפות זרות. הפרטית כרגע, עובדת על לסגל לעצמה את המבטאים שהיא שומעת, וכמו זמרת קאנטרי מדופלמת, בכל פעם שהיא רוצה ממני משהו, היא מרימה עיניים עגולות ולואטת: "מאמא".
16 תגובות על “גן בבל”
שחיה מספר שנים בארה"ב. התאומים שלה הלכו שם לגן והמילים הראשונות שהגננות לימדו אותם באנגלית היו thank you ו-please. המילים הראשונות שהם למדו בפועל היו go away ו-that's mine.
דו לשוניות אצל ילדים היא נושא מרתק. במיוחד code switching. למרות כל הבלבולים שבדרך, בסופו של דבר זה רווח של הילד לדעת יותר משפה אחת ברמה כה אינטימית.
בשנות הארבעים והחמישים הרבה מהגרים ובני מהגרים עשו דלעתי טעות בכך שהתעקשו לדבר רק עברית ולהכחיד את שפות המוצא מחיי הילדים. אני חושבת שכיום בני העלייה האתיופית והרוסית כבר לא עושים זאת, וטוב שכך.
זה מאד שימושי לדעת רוסית ועוד יותר מכך אתיופית.זה מאד עוזר בMIT ובשאר תחומי החיים
אני רואה שהצלחת לפרסם רשומה מענינת ומשעשעת למרות שגנבתי לך(בלי כוונת זדון) את הבדיחה…
כמובן שגם אני נזכרתי בשני ארועים- כשחברה טובה שלי היתה בילדותה בארה"ב היא עשתה בהתחלה"שביתת דיבור" וסרבה לדבר לחלוטין, בכל שפה, מתוך המפגש האיים עם שפה אחרת. בהמשך היא השתמשה בשפה ככוח וכהחברים שמעו אותה מדברת עברית עם המשפחה היא "תרגמה" להם, בכוונה,משמעות שגויה… מישהי אחרת שאני מכירה גדלה בילדותה כמה שנים בחו"ל והתרגלה שהיא ואחיה מרכלים בעברית על אנשים ברחוב, ברכבת וכו'. וכך, כשחזרו לארץ הם ריכלו בעברית צחה על אשה שישבה מולם ברכבת ולא הבינו למה אמא מחליפה צבעים…
רוסית יותר מאתיופית בהרבה מקרים. אני מכירה עולה מרוסיה שלומד עכשיו תואר שני במנהל עסקים באינסאד (אחד מחמשת בתיה"ס המובילים למנע"ס באירופה), והעובדה שהוא יודע רוסית ,עברית, אנגלית (ומעט צרפתית) נונת לו עדיפות על סטודנטים ישראלים שיודעים רק עברית ואנגלית בכל מה שקשור למציאת עבודה בתחום הניהול באירופה.
במיוחד בתחום הבלשנות, ידיעת שפה- כל שפה, כולל אמהרית, – עוזרת מאד. במיוחד במקום כמו MIT או ברקלי.
חו. מזה, חומסקי פאסה. ג'ורג' לייקוף הוא השם הנוכחי בבלשנות/פוליטיקה.
שמעתי איזה תמי אומרת שמה טוב לרוסים ואתיופים. אולי שמה אני יכול מפסיקה לעבוד עוזרת ובעלי יכול מפסיק מאבטח
דווקא משלמים פה לא רע לעוזרות בית. מאבטחים, לעומת זאת, לא ממש מחפשים פה בנרות. ובעברית – אם אין לך משהו נחמד לומר, בבקשה תחסוך את הנימה הלא נעימה הזו מהפוסטים שלי.
תמי אני מסכימה איתך שכל שפה נוספת היא שימושית ולו משום שהיכולת לרכוש כזו מעידה על אינטיליגנציה. אגב, בעבר סברו האמריקאים שכל הזרים שהשרישו בארה"ב את הספנגליש והאינגריש הם חסרי יכולות ורבליות כלפי כל השפות ובפועל, ההפך הוא הנכון – היכולת שלהם להשליך משפה לשפה ולהחיל את החוקיות של שתי השפות מעידה דווקא על הפנמה טובה ומדויקת יותר של כללי הלשון. אני אשמח אם תרחיבי קצת בנוגע ל code switching, אני חושבת שאני מכירה את המונח אבל לא ממש מצליחה לחבר אותו למשהו מהזכרון.
טלי, לא הצליח לך הקלקול, בפעם הבאה תשתדלי יותר… 🙂
אני פעם קראתי שאפשר להשתמש בשפה בארבעה מימדים: להבין, לדבר, לקרוא, לכתוב.
מה שמסביר את התופעה של ילדים למשפחות אנגלוסקסיות בישראל שיש להם מטפלת רוסיה שמבינים מה היא אומרת להם ברוסית ועונים לה בעברית.
מאלמנטים של שפה א' לשפה ב' באמצע המלל. למשל, שימוש במילה עברית בתוך משפט באנגלית, או שימוש במבנה תחבירי שקיים באנגלית בתוך משפט בעברית. ילדים דו לשוניים נוטים לעשות זאת די הרבה עד שמסתדרות להם שתי השפות במחוזות נפרדים במוח, וגם אז לא משתחררים מכך לגמרי. הלינק הזה מסביר ומפרט הרבה יותר טוב ממני.
http://iteslj.org/Articles/Skiba-CodeSwitching.html
הגיל הטוב ביותר ללמוד שפה שניה הוא דווקא בין 8 ל-12.
לא יודעת מי אמר לך את זה, אבל זה בניגוד למה שמלמדים בימינו על רכישת שפה. אולי הכוונה היתה למידה במסגרת אקדמית בניגוד לרכישה טבעית, ייתכן שלילדים צעירים יותר אין כביכול די כישורים אקדמיים כדי ללמוד שפה במסגרת בית-הספר, אבל רכישה טבעית (ב"ספיגה" מהסביבה) מתבצעת בעיקר לפני גיל 7. ככל שאנו מתבגרים אנו מאבדים את היכולת הטבעית לרכוש שפה. אוצר מילים הוא המרכיב הקל ביותר לרכישה גם בגילאים מתקדמים, מבטא הוא המרכיב הקשה ביותר לרכישה ולשינוי בהמשך החיים, תחביר איפשהו באמצע.
היו לי כמה חברות כאלה, בחטיבת הביניים. אני לא יודעת אם זה מקרה או לא, שליטתן בעברית ובאנגלית היתה טובה אבל לא מצוינת, ותמיד תהיתי אם זה קשור להתפתחות הדולשונית, אולי משהו שעשו לא נכון בחשיפה המקבילה לשתי השפות, לא יודעת.
אני מקנאה באנשים שיודעים שפות רבות. ניסיתי לא מזמן לרכוש קצת יפנית וגיליתי בעצב שזה כבר לא בא בקלות בה למדתי שפות בגיל צעיר יותר.
יש לך איזה טיפ מה לעשות עם ילדים במשפחה תלת לשונית?
רצוי לאיזור אסון. אומרים שיפה בעיראק בזמן זה של השנה. ולמסור את הילדים לאימוץ. או למחקר גנטי. יגלו אצלהם תוצאות מרתקות על גן הרוע האנושי.
אם את מזכירה רוע לב, ניתן להסיק מהתגובה שלך שישו יכול היה ללמוד ממך דבר אחד או שניים על טוב לב, סבלנות ואהבת אדם.
איילת, להתאפק או ז'וז'ו חנוק אותו?
ואני אפילו לא אמחק פה שום דבר, כי כזאת אני. לא מוחקת.
חוצמזה, זה ישאר פה לדראון עולם, שתתביישו לכם שניכם.
and if you don't have something nice to say, shut the fuck up!
(וריאציה על Thumper(
קודם כל, אתה יכול לשלוח אותם לאיזה מנזר בהרים. שישתקו קצת. לא תמיד צריך לדבר.
חוצמזה, אותה מרצה ששמעתי אמרה שאפשר לדבר עם הילדים בכמה שפות שרוצים, סביר להניח שמהר מאוד הם יקלטו את השפה, אבל – לא תמיד ישתמשו בה (לפעמים מתוך "דווקא"). אוצר המילים ישאר איתם גם בעתיד (כל שפה נוספת שנלמדת עד גיל 5, נכללת תחת הקטגוריה של "שפת אם") ובזמן ובמקום שיראה להם הם ישלפו את הידע הנחוץ.
היא גם הוסיפה שמחקרים הראו שילדים יודעים לזהות את "בעל הסמכות" לאותה שפה, כלומר – אם אתה מדבר איתם בשפה שאינה שפת אימך, סביר להניח שלא ילמדו את הטעויות ממך, אלא בשלב מאוחר יותר, ידעו לתקן את אותן טעויות ולעשות בשפה שימוש נכון. ממך, הם ילמדו את השפה השלטת בפיך.
תמי, תודה על ההסבר ועל הקישור. זה כמובן מסתדר עם הרבה מאוד אינגלוז של העברית ועברות של האנגלית אצלנו בבית (בעיקר במבנה המשפט – "אדום התפוח"). כרגע, אני בעיקר מהרהרת בשאלת המבטא המקומי (והלא תקני) והשימוש בסלנג אצלנו בבית. אני מניחה שבשלב מסוים אני אצטרף לחגיגה הלשונית של הפרטית, שקולטת את השפה ואת המקומיות הרבה יותר טוב מכפי שאני אוכל אי פעם.