איתן, החבר ששלח לי את הלינק לכאן, ציין שזו רשומה מימי הרשת הראשונים. אני לא הכרתי אותה עד עכשיו, אבל היא ללא ספק עדיין רלבנטית.
את התמונות האלה צילמנו היום בצהריים משתי דלתות היציאה מהבניין שלנו – אחת פונה לחניה והשניה פונה לגינה.
כמה שאני מתגעגעת לחורף ירושלמי…
ותודה לישי שעבד שעתיים על חשיפת האוטו.
8 תגובות על “על חורף ופרופורציות”
פילפילון?
הבסיסיות למי שעובר לאזור צפון אמריקה היא שיהיה אוהב חורף. חורף זה כבר עניין של הגדרה.
איחולי ל(יתרת) חורף נעים.
תהני.
ואל תשכחי, גטקאס ממשי.
יופי של בולים, באמת. אבל לא רואים כלום!
משום מה הן נשמרו לי ענקיות והתאימו עצמן לשם.
בכל מקרה, מה ש(לא) רואים בהן זה מלא שלג שקובר את המכוניות וגם לא רואים ילדה אחת בת כמעט 4 שלא ריחפה מעליו אלא עשתה צעד ונעלמה בפנים, כי הוא הרבה יותר גבוה ממטר אחד (והיא יותר נמוכה…).
בכל מקרה, זה היה רק תירוץ כדי לשים את הקישור ליומן מסצ'וסטס המדויק בהעברת התחושה המקומית.
Ani davka mitgaagea laHoref haRusi.
Kol ehad im haGaagua shelo…
וכן, אותו דבר באירופה (מינכן). ביום הראשון זה מקסים, ואחר כך – כל הקללות שאתם מכירים בגרמנית(*) ברצף של חודשיים.
(*) או כל שפה אחרת באזורים מושלגים
הבוקר הביאו לפה מכסחת שלג.
בדיוק כמו מכסחת דשא אבל כזו שחורשת בשלג ומפנה אותו לצדדים. שלא כמו המפלסות שעמדו חסרות אונים נוכח הכמות העצומה, מכסחת השלג הצליחה לחצוב לנו שביל גישה מהבית לאוטו.
עכשיו אנחנו מרגישים קצת כמו בתעלות של גבעת התחמושת. זר לא יבין זאת.