כל העניין של "יד שניה" אצל האמריקאים הוא מאוד מפותח. סיור בחנות יד שניה יגלה פריטים שמעולם לא היו בשימוש או היו בשימוש יחיד. כל מה שזכה לשימוש נרחב ועדיין במצב טוב עד מצוין נתרם לחנויות צבא הישע או מושאר בנקודות איסוף אנונימיות.
ברוח החגים, שיתוף פעולה בין האוניברסיטה למרכזים קהילתיים באיזור, יוזמה ברוכה שמתעוררת פעם בשנה וזוכה להצלחה מסחררת עם מטרה קצת שונה מהתרומה הרגילה לאוכלוסיות נזקקות.
פרוייקט "העץ הנדיב" אוסף בקשות מילדים בכל הגילאים ומעביר אותם לכל הסטודנטים והעובדים.
כל אחד מאמץ ילד או ילדה, שרק שלושה פרטים מזהים אותם – שמם הפרטי, מינם וגילם ומשגר מתנה שערכה לא עולה על $25, בהתאם לבקשה המסויימת של הילד ובמידה ולא היתה כזו – בהתאם לשיקול דעתו.
המתנות נשלחות כשבוע לפני חג המולד למרכזים השונים וכל הילדים פותחים את המתנות יחד.
נזקקים הם אכן נזקקים כל השנה, אבל מטרת הפרוייקט המסוים הזה היא לגרום לילד אחד לחייך בגלל משהו שהוא רק בשבילו.
וגם המתרימים של צבא הישע יוצאים לרחובות לפני החגים
8 תגובות על “לתת”
את רשימת התפוצה, השקיעי נא בקוראים שכן נרשמו וכתבי כמה מלים על הרשימה שאת מפרסמת, ולא רק את הכותרת.
תודה. לקחתי לתשומת ליבי.
אני אמנם תמיד נקרעת בין ליבי הרגיש לבין זה שכל הצרכים האלה צריכים להיות מסופקים ע"י המדינה ולא ע"י תרומות של אנשים פרטיים, אבל בכל זאת הרעיון הזה ייחודי בזכות האכפתיות מהצרכים האמיתיים (גם הרגשיים…) של כל ילד וגם בזכות העובדה יוצאת הדופן שכל הכסף אכן מגיע לילד ולא למנגנונים ומתרימים למיניהם… אז מה- יש גם דברים טובים באמריקה?!?…
ואין לי מושג מה קורה בשאר אמריקה. אני חיה בבועה.
ואת אכן עלית פה על נקודה מאוד רגישה. זה נכון שהמדינה צריכה לממן, אבל פה מדובר במתנה לילד שכל מטרתה היא לשמח ולא לשמש כמוצר צריכה יומיומי כמו אוכל, חיתולים או בגדים שלהם דואגים הארגונים השונים.
הפרטית בחרה לילדה (בת 7 בלי מתנה ספציפית) קורקינט מתקפל של ברבי שהיה בדיוק במבצע. כשהגענו הביתה התחלנו לחשוב שאולי יהיו כל מיני אילוצים שימנעו ממנה להנות מהמתנה ושקלנו להוסיף פתק החלפה. הסיבה היחידה ש"תקענו" אותה עם המתנה בלי אפשרות להחליף היה באמת השיקול שההורים יקחו את פתק ההחלפה (מחנות כלבו גדולה שיש בה הכל) ויחליפו במוצרי יום יום שאין ספק שהם זקוקים להם, אבל יחטיאו את המטרה שלשמה התכנסנו.
פרץ הנדיבות הזה אכן מחמם את הלב,במיאמי ניתן לראות מעין "נקיונות אביב" בבינייני בנוסף לסל תרומה משותף לקורבנות ההוריקן שפשוט מונח לו בלובי ללא שומר,מחמם את הלב.
ולמרות כל זאת אני עצמי מאמין שקודם כל צריך לתת לאדם מה שהוא צריך,לא מה שהינו רוצה.
אתה נכנס פה לסוגייה סבוכה- איך אתה יכול לדעת מה מישהו אחר צריך? מי קובע? מי אמר שאתה יודע יותר ממני? או אני יודעת יותר מאיילת? או איילת יותר מהילדה שהיא קנתה לה קורקינט?…
אם הפרוייקט היה מיועד למבוגרים, היה מקום להתקיל אותם בשאלות קיומיות הרות גורל וכבדות משקל של "מה אני רוצה" לעומת "מה אני צריך". בפועל, הפרוייקט מיועד לילדים ונערך למעשה ע"י גורמים חיצוניים למשפחות שכנראה מבינים שמה שהילדים המסוימים האלה צריכים זה לרצות משהו בלי להתבייש.
ושאלה קנטרנית שאני לא מתכוונת לענות עליה עכשיו (אני כן מקווה לענות עליה לכשיסתיים ביקור המולדת) – מה דעתך על פרוייקט הלפטופ ב-100$ של MIT?
אבל בטח תדעי לענות, כמי שמגדלת ילדה בניכר דובר האנגלית-
איך קוראים באנגלית לנדנדה כזאת עם שני צדדים, שעולה ויורדת לפי המישקל כמו מאזניים? נדנדה של "נד נד רד עלה עלה ורד", בניגוד לנדנדה שעליה דוחפים את הילד? ניסוח קצת מסורבל, מקוה שהבנת בכל זאת, כי בעברית משום מה אין הבדל במונחים לשתי הנדנדות…
ומזמן לא זכינו לקרוא את פנינייך….מתגעגעת.