גילי העבירה אלי את הזהו שאף אחד כבר לא זוכר בתור מה הוא התחיל. אודה ואתוודה שחשבתי ש"רשימות" חף מעממיות האינדבידואליזציה, אבל לחברים לא אומרים לא אז שיהיה. זו הרשימה האישית הראשונה והאחרונה שתקבלו ממני, שלא תגידו שלא הזהרתי.
אז רק שלושה דברים שלא ידעתם עלי:
1. כשהייתי בכיתה ג' אחת מבנות הדודות האהובות עלי, רונה דורון, התחילה את דרכה כמלבישת טלוויזיה וציוותה אותי להופיע בתוכנית "סיפורים בראש" – תוכנית על ספרים בהנחיית איציק ויינגרטן. הופעתי בשני ספרים – "הרפתקאות חמור שכולו תכלת" לנחום גוטמן ו"ילדי המסילה" לאדית נסביט. בגלל קצר בתקשורת בין ילדה ירושלמית טיפוסית למפיקה בריטית שמדברת באנגלית וילד גועלי ששיחק את אחי הגדול ותרגם רק חצי מהדברים, צולמתי כשאני מסתכלת כל הזמן אל המצלמה, למרות שלא הבנתי למה אני צריכה לעשות את זה כשאף אחד אחר לא עושה. ככה התחילה קריירת המשחק המהוללת שלי שהתחדשה ביב' במכינה של ניסן נתיב וגוועה באיבה ואולי טוב שכך.
2. אני מאוד איטית ויש שיגידו יסודית. אני לא יכולה לעבוד תחת לחץ ולכן תמיד סבלתי בעבודות מלצרות (הייתי הזאתי שמחייכת ולא יעילה בגרוש). לכן גם הציונים שלי בבחינות פסיכומטריות הם לא גבוהים ואני לא מסוגלת לנחש תשובה ולעבור הלאה. קונטרול פריק.
חמותי לימדה אותי שהכל משול לכלים בכיור. לא נעשה עכשיו, עד שיגיע אחר כך הם לא ילכו לשום מקום. הכל אצלי לאט לאט ולכן אני גם מאוד אוהבת את בוסטון שקו הזמן שלה מקביל בעיני לזה של ירושלים ואף אחד לא רץ לשום מקום וכלום לא בוער. את תל אביב וניו יורק לעומת זאת, אני מעדיפה מרחוק ולא מסוגלת לדמיין חיים באף אחד מהמקומות האלה.
3. אני ההוכחה המהלכת שפולניות זה נלמד ובהצלחה. אין לי טיפת גן מזרח ארופאי (רק פרענקים ובלקנים) ועדיין אני קוטרית בלתי נלאית שיושבת במחשכים ובלי סוודר (אני לובשת אותו רק כשאף אחד לא מסתכל). אני כן מנסה להכחיד חלק מההרגלים ולכן כשנגמר הפנקס האחרון לא פתחתי חדש ועכשיו הכל במגמת ה"לעבור הלאה" וכמובן שהעובדה שיש לי עבודה במשרה מלאה שאני אפילו נהנית ממנה עם אנשים משובחים יש לי פחות זמן לקטנוניות ופנקסנות. עוד סממן של הפולניות שלי הוא אינסטינקט האכלה איום ונורא (אבל לפחות הרגלי הבישול הם גנטיים). אני לא יכולה לשבת לאכול לבד ואם כבר מבשלים משהו זה בכמות בזבזנית שלכולם יהיה מה לאכול. הרכש החדש בבית הוא לה קרוסט 12.5 ליטר שמפיק את החמין המשובח ביותר שאי פעם עשיתי ל10 אנשים ומעלה והוא מחכה לחמי שיגיח לאיזור.
זהו. שלושה דברים. אני מקווה שכולם מרוצים עכשיו.
הגזר עובר אליו.
12 תגובות על “על מקלות, שרביטים לפידים וגזר”
וודאי יוחמא מהסיר לחמין ומייד ירוץ לקנות כרטיסים לבוסטון (הלוואי וזה היה כ"כ פשוט).
חוץ מזה הוא תמיד אומר, שהבולגרים לימדו את הפולנים איך להיות פולנים. אם הוא צודק, ייתכן שבכל זאת זה תורשתי אצלך.
הנה השכלתי ולמדתי עלייך מספר דברים שלא ידעתי ומסתבר שאת אישית היית שותפה בהפצת אהבת הקריאה בקרב ילדי ארצנו- אז בכלל.
את מנסה להגיד שעד עכשיו לא כתבת דברים אישיים? לא על זכרונות ילדות ולא על הפרטית ולא על אבאש'לה? טוב, זכותך לטעון ככה. הגוף שלך ברשותך ואיש באמונתו יחיה.
לגבי הפולניות- לדעתי לא מדובר במשהו גנטי אלא במשהו שעובר באויר, סוג של וירוס כנראה.
את טירוס ההאכלה קבלתי גם אני, לא נראה לי שזה באמת שייך לרבע הגנים הפולניים שירשתי כחוק. ואגב פולניות, הייתי לפני כמה חודשים בסיטואציה בה מישהו ניסה להגיד לאנשים מתפוצה אחרת, לא ישראלים, ובאנגלית שאמא שלו פולנייה. לא היה להם שמץ של מושג על מה הוא מדבר ומה הקשר בין מקום היוולדה של אמא שלו(היא לא) לבין זה שהוא לא מעיז לנסוע בטרמפים. כנראה שיש דברים שאפילו אלומה רז תתקשה לתרגם…
זה איטית זה? את יודעת כמה זמן הלפיד הזה טפח אצלי? מסתבר שבטפיחה איטית שכזו הוא הופך ל..גזר.
הדה-אבולוציה הזו שכפית על הלפיד היא מצד אחד מסוכנת שכן עכשיו יצטרכו הבלוגרים להיזהר מעדרי הארנבים המשחרים לטרף; מצד שני היא חדשנית שכן היא פותחת מסורת של אתה-לא-תגיד-לי-מה-להעביר-הלאה וכך יסתובבו ברשת שלל חפצים בשלל צבעים עד שיום אחד תתעוררי בבוקר [או בבוסטון] כשליד הבית שלך ממתינה לה בנחת פולניה עם תעודות [או בלי]
ובת לאם בולגרייה מאה אחוז, אני חייבת להסכים עם מה שכתבה גילי מעלי בנוגע לפולניות.
🙂
לפולניוּת אין כל קשר עם מוצא עדתי.
שההודים בכלל המציאו את הפולניות. וכן, שזה מצב נפשי ולא עדה.
שאני אקריב שלושה דברים וכל הקצ'קעס יטפלו לאחד.
גילי, מי אמר שהכל צריך להיות פשוט? חוצמזה, אין לו פה בעצמו?
טלי, באמריקע, במקום להגיד אמא פולניה, אומרים אמא יהודייה – מה שמעמיד אותנו בנקודת פתיחה לא שוסית מי יודע כמה.
דבש, צדיק בסדום שלא ידע פולניות מימיו. אתה לא תגיד לי מה להעביר.
ודנה, זוש ורוני – כל אחד עם המישיגינעס שלו ובלי לערב הורים. אני חושבת שמצאתי כמה דברים טובים בפולניות שלי.
אבל אני לא מגלה.
מכיוון שהוזמנתי אני חייב להגיב. אני אכן מוחמא מכך שנוצר קישור מנטלי כלכך חזק ביני ובין סירי חמין.אני אכן שוקל ברצינות לרוץ ולקנות כרטיסים לבוסטון כדי לטעום ממנו, היתה תקופה בעברי שבה הייתי נותן טרמפ כל יום שישי למישהי לגדרה כדי לאכול קוסקוס, כך שהתקדים קיים. מעבר לכך אני רוצה להזכיר כי בשמים השמש זורחת ומעל עפות ציפורים, אבל יבוא היום וכולם ידעו שכולנו בולגרים
שהגזר עבר אליו?
(חושב בדאגה מה לעשת כשיגיע אלי…(
תדעו הכל ולא יהיה שום מסתורין
אח, בריגדיר בריגדיר…
אני כל כך אוהבת את זוגתך אבל איתך זה משהו אחר. זה קשר דם ופשקליקוס של גבינה מלוחה (אני שומרת את החצילים לעצמי כמובן…). כשתבוא בפה אנחנו נארגן פגישה עם בולגרי הבית שעבר מאז לאטלנטה אבל עדיין מהווה חוויה בפני עצמו ואתה יודע מה? אני אקל עליך את החיים. תוך חודש וחצי לערך תעלה רק ירושליימה לשבת על סיר הממולאים.
עוד מילה אחת לדבש שעלתה בי בשעת לילה מאוחרת (איטית או לא?) עוד דבר שלא יודעים עלי – במסגרת היסודיות, זה שאני אף פעם לא נוטשת פרוייקטים ולכן אני מעדיפה להפטר מהם כמה שיותר מהר. חוצמזה, כתיבה זה לא כלים. זה קצת פחות מאוס. לפעמים.
דוד, הוא איש טוב. גם אם לא היה יודע, היה מרגיש בעין האמצעית.
בנוגע למשפט שלך : "…אני חושבת שמצאתי כמה דברים טובים בפולניות שלי."
ובכן, זה לא ממש כמה דברים. תתקני שם. הדבר הטוב היחיד בפולניות שלך-זו אני.
* למען הסר ספק