השלום מתחיל בפנים. ליתר דיוק – בבטן. ואם ממש נרצה לרדת לפרטים הקטנים אז נדע שהשלום מתחיל בשובע. הדרך לרב תרבותיות, אמפתיה כלל עולמית ותשומת לב רב לאומית עוברת במטבח וזו אולי הסיבה שכמעט כל אירוע ב MIT כולל קייטרינג. רוצה קהל שישמע את ההרצאה האחרונה שלך על מקומו של פאי בסקאלה הסוציואקונומית של הנדסת החומרים? כתוב באותיות גדולות על כל הפוסטרים: FREE FOOD! רוצה לארגן הפגנת תמיכה בזכותם של ילדי הרפובליקה העממית של קמצ'טקה עילית למסטיקים עגולים? SHOW THEM THE PIZZA! אירועים קמים ואירועים נופלים ללא הנד עפעף על חודו של סלט ירוק והאירועים הפופולריים ביותר הם אלה שלא רק מספקים את האוכל, אלא עוסקים בו.
כך הופק זו השנה השלישית ברציפות העימות האימתני.
תשכחו כל מה שהכרתם עד היום במועדוני הדיבייטינג. חוויה כזו גורמת למועמדים לנשיאות ארה"ב להחוויר ולמטדורים אמיצים לתרום את ביציהם עוד לפני שאמדו בעיניהם את קרני השור. אחת הסיבות לכך היא שלרגל העימות הזה יוצאים כל היהודים מהארון. ומה יותר שמח מהרבה יהודים מאוד רציניים ומכובדים בחיי היום יום שלהם שמתווכחים על הרבה אוכל?
הלטקע מול ההאמן טעשן!
מאות סטודנטים מורעבים גדשו את האודיטוריום על מנת לחזות בששה פרופסורים מכובדים ביותר, שוטחים את טענותיהם הקלינריות בעד ונגד המאכלים המסורתיים ובמידה מסוימת בעד ונגד אמם היהודיה, התרבות, המסורת ופרויד שכולם ביחד וכל אחד לחוד אחראים להגעתם עד הלום.
גילוי נאות: כיאה למוסד (הגיקי) על שלל אירועיו (הגיקיים), כלל האירוע הזה הרבה מאוד אלמנטים פיזיקליים שלא מצאתי לנכון לסקר, בעיקר משום שאין לי מושג איך לתרגם אותם ואני גם לא ממש מבינה מה הם אומרים. אם מישהו מאוד ירצה, הוא מוזמן לשאול.
בצד הלטקעס נימנו:
-
נשיאת המוסד המכובדת, פרופ' סוזן "מעולם לא אכלתי ולא אוכל אוזן המן ואף לא ארצה להתקרב לאחת" הוקפילד.
-
פרופסור וולטר "בואו לא נתנהג כמו אנשי הרווארד" לווין, מהחוג לפיזיקה.
-
פרופסור סטיוארט "פרודוקטיביות והעשרה לעומת מוות איטי וכואב בשל ההרכב" ליכט, מהחוג לכימיה.
בצד אוזני ההמן נימנו:
-
פרופסור מארק "היקום כולו הוא אוזן המן חשוכה" קסטנר, ראש המחלקה לפיזיקה.
-
פרופסור ג'רמי "איד, אגו וסופר-אגו הן שלושת צלעות האוזן המן" וולף, מרצה בכיר במחלקה למדעי המוח והמדעים הקוגניטיביים.
-
פרופסור דונאלד "אני לא יכול לעכל לטקעס" סאדווי, מהמחלקה להנדסת חומרים.
הנקודות לדיון היו:
-
איכות הצורה:
על הציבור לתמוך בלטקע לא רק משום שאני נשיאת האוניברסיטה, אלא משום שהמעגל זוהי צורה נעלה, גאה ומושלמת יותר מהמשולש (הוקפילד).
-
הערך המדעי:
על אוזן ההמן מושתתות אקסיומות פיזיקליות ולמעשה בכל מקום שנביט נוכל לגלות את המשולש ההמני (קסטנר).
-
היתרונות הבריאותיים:
אוזן ההמן אינה עשירה בקלוריות וכולסטרול כעמיתתה, אינה מטוגנת בשמן עמוק ולמעשה היא
עדינה ואינה מהווה איום מתעכל.
ללא טיפת בושה, ניסו שני הצדדים לשכנע כי נשיא הרווארד (aka – “That other school”) – הפרופסור לורנס סאמרס, תומך בצד השני. קבוצת הלטקעס גרסה כי "הואיל ומדובר באדם נטול רמה, נטול תחכום ובעל שיפוט לקוי, עלינו לברך כי הפרופסור הוקפילד היא נשיאת המוסד שלנו ולפיכך לתמוך בדרכה ואילו מתחריהם, אנשי האוזן המן גרסו כי יש להתרחק מכל דבר שמעורר התלהבות של נשיא מוסד הקרוי על שמה של תחנת רכבת תחתית.
השיא נרשם כאשר הפרופסור לווין (לטקע), הראה לנוכחים את הניסוי המדעי שלו שבו הוא הגביר את עצמת התאורה של נורת חשמל ע"י העברת לטקע דרך סליל, שמוכיח כי לא השמן הוא שגרם לנס חנוכה אלא הלטקעס!
התעלפויות נרשמו. בעיקר בהרווארד.
תיאוריה עתיקת אומרת שאוהדי כדורגל ירושלמים ואוהדי כדורגל חיפאים מוכנים לסבול זה את זה רק בשל השנאה המשותפת לאוהדים התל אביבים. כך המקרה גם בקרב היהודיים האמריקאיים המגוונים. לשולחן אחד הם יסבו בנחת, רק אם תהיה צלע שלישית לשנוא.
16 תגובות על “קרב ענקים”
שאוזני המן המעודנות עדיפות על פני פצצות השמן והצרבת שמסריחות את כל המטבח.
ומעניין שאתם שם ב-MIT מקדישים כל כך הרבה אנרגיות בלנסות ולהשמיץ את הרווארד. בהרווארד אף אחד לא מנסה להשמיץ את MIT. חבל על הטרחה.
that's the fun part, we don't have to invest any energy at all. Harvard folk seem to be so good at this, all that's left for us to do is sit back and enjoy.
מטור לטור את מתעלה על עצמך. מאד נהניתי לקרוא.
זה באמת מה שהפרופסורים המכובדים עושים שם? זה כל כך מופרך שזה מצחיק אבל גם מעורר קנאה, קשה לי לראות מוסד אקדמי בארצנו הקטנטונת שיערוך דיון דומה,וחבל,אני די מקנאה…
לגופו של עניין- גילי גילי גילי-ברור שלטקעס- מה נפל עלייך?
אוזני המן לרוב כוללות הרבה יותר מדי בצק סתמי ומילוי יבשושי ומועט מדי ואילו לטקעס- אמנם הרבה עבודה אבל הטעם! הקראנצ'יות! וזה גם משביע. וטעים והרבה יותר שייך לאבות המזון.
מעבר להצבעתי הברורה ,יש לי שתי הערות חשובות לסדר-(לא חבר'ה, אף אחד לא יטען שמצה עדיפה, זה בסדר…):
1.לא יודעת איך זה באם.איי.טי.,אבל כאן בלבאנט עוברים כמה חודשים בין הלביבות לבין אזני ההמן כך שהן מעולם לא עמדו ולא צריכות לעמוד בתחרות-יש מקום לכולם(אם כבר- אפשר לעמת את הלטקעס מול מתחרותיהן האמיתיות(והפחות טעימות )-הסופגניות.
2.מה פתאום עושים תחרות כזאת לפני פורים?!? החוקרים הנכבדים לא שמעו על גורם מתערב? על הטיה בתוצאות? אזני ההמו הן נושא חם עכשיו והלביבות האומללות נשכחו בפינה מאז כסליו-לא הוגן!
והערה אחרונה- איילת,מתוך עין הסערה, לא תגלי לנו באיזו מפלגה את?
בברכת מיגור שרידי וירוסים ובשירת לביבה חמה ומתוקה(מעדיפה דוקא עם מלח,אבל לא נורא).
אחרי שקראתי את הקישור- הם מגדירים אזן המן כ"עוגייה ממולאת פירות"?!?
מתי לאחרונה הם אכלו אזני המן?
ממתי פרג הוא פרי? בורים גמורים יושבים שם במגדל השן האקדמי…
כמדומה, האויב המשותף לכולנו היא אכן, הסופגניה.
לא משנה כמה ריבת חלב וממרח רוזמרי עם קוניאק ינסו לדחוס לתוכה כדי להפוך אותה לפריט גורמה, היא נשארת בדיוק כמו שהיא נראית: גוש בצק ספוג שמן. פיכסה. יחסית לסופגניות, אפילו לביבות זה דבר טעים. (אבל רק כשהן ממש ממש טריות ועם הרבה שמנת חמוצה).
אמפתיה כלל עולמית, ותשומת לב רב לאומית עוברת במיטה.
גם פוסטרים עם כיתוב של FREE SEX
היו עושים את העבודה. וסקס, כידוע, הרבה יותר בריא משמן מטוגן ואינו חייב לכלול בתוכו את האלמנטים כמו, קמח, אבקת סוכר, ופרג תעשייתי.
תגידי להם את זה שם ב- MIT.
לוקחים את התחרות בגדול. אבל הייתי נותנת הרבה בשביל לשבת בדיון כ"כ מופרך. רגע, כשחושבים על זה הייתי לא מזמן בכנס מדעי שחלק מהסשנים שלו היו יותר מופרכים מנושא רב חשיבות זה.
חזקי ואמצי על הכתיבה אחותי. אבל אני מצטרפת לקריאה לגילוי נאות- באיזו מפלגה את, הפרטית ואיש נמצאים?
I didn't know Susan Hockfield is Jewish….
I don't like either so what does it make me? Antisemic?
I like matza with nutela though…
צדדים אתם רוצים?
אז הוא בוחר בצד של אמא שלי, היא בוחרת בצד של הצ'יפס ואני בוחרת בצד שעושה כלים.
ותודה לחמותי שנתנה לי את המתכון לאוזני ההמן הכי טעימות בעולם ונותנות קרב הגון לעומת הלביבות המעולות של גיסתי.
גילי, אנחנו לא מנסים. האלה של הרווארד עושים את זה כל כך יפה בעצמם שלנו נשאר רק לתעד. וכן, זה לא יאומן מה הדברים הכי חשובים לפרופסורים בקנה מידה של פרס נובל כשהם לא מתווכחים של מי יותר גדול.
טלי, את יודעת כמה קשה למצוא כאן פרג? רוב אוזני ההמן כאן ממולאות בתמרים ובריבה וזה איכסה ואיכסה ובכל מקרה, סופגניות לא עושות פה רושם על אף אחד. אולי רק על שוטרי מקוף.
אורית, אז לא לקחת אותך בחישוב של האוזניים בעוד שבועיים? (נראה אותך מתאפקת…)
דיאנה, מכירה את הסיפור על הסטודנט מ MIT שפגש צפרדע שהבטיחה לו שאם ינשק אותה היא תהפוך לנסיכה כוסית מהממת ותגשים את כל הפנטזיות שלו מאז ומעולם? הוא שם אותה בכיס לא לפני שאמר לה: תראי, אני סטודנט בMIT, אין לי זמן לבנות, אין לי זמן לזיונים, אין לי זמן לבילויים, אבל צפרדע מדברת זה מה זה מגניב.
ולחשוב שבמקום להזיע בהפגנות על סגירת חוגים באוניברסיטאות, הסטודנטים יכלו להתפלח לדיונים סוערים על אוכל יהודי.
חרא חיים, בחיי.
אזני המן זה איכסה.
סופגניות זה גועל.
אבל צפרדע מדברת זה באמת מגניב.
לטלי שאומרת " קשה לי לראות מוסד אקדמי בארצנו הקטנטונת שיערוך דיון דומה,וחבל,אני די מקנאה… "
לידיעתך, אמנם את הדיונים האלה אולי לא המציאו הארץ אבל כן העלו לדרגה העליונה: בשנות החמישים נוסד ע"י פרופ' אלכס קהאן במכון הביולוגי העיתון החשוב
JOURNAL OF IRREPRODUCIBLE RESULTS
ברבות השנים בגלל חילוקי דיעות על זכויות יוצרים נגרם פיצול
(http://www.jir.com/history.html + http://www.improb.com/)
אבל אין ויכוח על המקור. השיא כיום הוא האירוע של חלוקת פרסי "איג נובל" למחקרים האידיוטיים ביותר.
ואני אוהב את שניהם – למרות שאני יותר אוהב אזני המן.
אבל הדיון הזה, שנכחתי בו בשנה שעברה רק כדי לעמוד בתור לאזני המן גרועים וענקיים כיאה לאומת ההאמר H2 , בהחלט יכול להוציא ממך אנטישמיות.
מצד שני כל מפגש שלי עם יהדות הגולה מוציא את זה ממני -מתי הם יבינו שהם לא מצחיקים, ויותר מכל שהם אולי הסקטור הכי clueless בעולם כולו?
כן. זו נקודה מעניינת, בעיקר משום שזר לא יבין זאת. אחד המפגשים הראשונים שלי כאן עם יהודיה-אמריקאית כלל התלהבות חסרת גבולות מצידה בעיקר כי היא אמרה "שלום" וחשבה שבכך קנתה את עולמה. אחר כך היא שאלה אותי אם כשהייתי בארץ גם אני בישלתי בחול כדרך הבדואיות. בשלב הבא היא כבר הסתכלה עלי עקום כשהסברתי לה שבעלי הקמצן קנה לי אוהל של חדר אחד והגמל ירק מסביב ולכן היה לי קשה לדחוף את כל העז לחול. נפרדנו אחרי שנתתי לה מתכון לעוגת טחינה. שבועיים אחר כך פגשתי אותה שוב והתבשרתי שהמתכון מאוד רע. הסתבר שאותה יהודיה החליטה לקרוא בדילוגים ושמה קופסת שימורי טחינה של תלמה במקום גולמית.
המפגש הבא שלי עם יהודים אמריקאים כלל הסבר מעמיק מצידם שבגלל התנהלותה של ישראל הם נמצאים בסיר לחץ איום ולכן לא יכולים לייצג את ישראל בשום מצב.
באופן כללי אני מסכימה איתך, הרבה מאוד פעמים הארועים היהודיים כאן הם הסבר מצוין ל"למה לא אוהבים אותנו בעולם".
משלוח אוזניים בדרך אליך בסוף השבוע.
קיבלתי את המשלוח וזה היה מדהים!
תודה רבה. הייתי כותב לך אימייל אישי אבל אני רוצה שכולם יידעו שהאזני המן שלך שמימיים ויקנאו בי.