פורסם ב"עכברנט" ראש השנה תשס"ו
יש משהו מקסים בילדות קטנות. תמימות, חיוך, סקרנות. הצעצוע הראשון שהן חוטפות מילד אחר, משחק משותף ראשון שמוביל למשיכות שיער הדדיות, המניפולציה הראשונה שלהן בהבעה פודלית, הפעם הראשונה שהן רואות את לארה קרופט ויודעות שככה הן יהיו כשיהיו גדולות.
הסושי הראשון, הניגוב העצמאי הראשון בשירותים, הפעם הראשונה שיסנג'רו ילד גדול יותר לבנות להן ארמון לבד, והפעם הראשונה שמבינים שהסמן הקטן על המסך מושפע מהעכבר שביד.
שלא כמו הלחיצה הראשונה על כפתור ההקלטה בוידאו שדוחפת את יצפאן ישר לאמצע של המונטי פייטון החביב עליכם, לחיצת המקלדת הראשונה תהווה את העצמאות הטכנולוגית הראשונה של הדרדק (אז מה אם זה הקפיץ את האנטי וירוס? בחייאת, אל תהיו כבדים), ולא, למי מביניכם ששואל עכשיו – הקומפי ושאר המקלדות המיועדות לילדים, לא עונות על ההגדרה של התנסות טכנולוגית, אלא משמשות כלא יותר מעוד צעצוע שבעוד כמה חודשים יעלה אבק על המדף.
בגילאים המוקדמים האינטרנט הוא חוויה ולא פחד. אף אחד לא ינצל את הילדון האנלפביתי שלכם יותר מתאגיד סמדר שיר-דצים-סופי צדקה בעולם האמיתי והעלות החומרית והמנטלית תהיה כדאית יותר במשחק לכידת פרפרים מאשר להשוות את סבא טוביה שבקלטת לזה שבחדשות.
למרות שהרשת הישראלית לילדים משופעת במחנכים דמיקולו, לומדות חינוכיות וסיפורים מלאי לקח, הם לא חלק מהמשוואה. כיף נטול משמעות מיוחדת בצורת משחק, סיפור שלא פותר בעיה או מפתח קריאה ואפילו סתם סרטונים משעשעים אחרי יום ארוך הם כן. למי שחייב את הערך המוסף מכל דבר, ראוי שישים לב להתפתחות קואורדינציה, לוגיקה ואפילו יכולות חיברות וינסה להשוות אותן עם היכולות שמתפתחות כתוצאה מבהייה פסיבית בטלוויזיה. אנחנו למדנו את האנגלית שלנו מלתרגם את "חדש חדיש ומחודש", הילדים ילמדו את האנגלית שלהם מבניית אתרים ומפתרון קווסטים. סביר להניח שהם יכניסו אותנו לכיס הקטן.
האינטרנט הוא אחד האתגרים הגדולים ביותר שבין הורים לילדים – במוקדם או במאוחר הם יגיעו לשם בעצמם והחוכמה היא להקנות להם את הכלים לברור את הנכון והראוי מהזול והמסוכן. לאלה שלא רוצים להציץ יום אחד למסך ולגלות שבתם בת ה-9 מצ'וטטת בכינוי הקבוע שלהם כדאי שיעריכו את האינטיליגנציה שלה ושלהם ויפגישו אותה עם הצדדים הטובים של המפלצת הוירטואלית כבר מגיל צעיר. הורים, מורים, מדריכים ושאר מבוגרים כבר ידאגו לחינוך הילדים. תנו להם חצי שעה ביום של כיף נטול מוסר השכל ועוד כמה שנים תתחננו שילמדו אתכם.
6 תגובות על “דווקא תנו להם מחשב”
הרעיון הוא לתת את הכלים להתמודד עם כל מכשול ואתגר בחיים (ולא רק האינטרנט) במקום לתת אח"כ את הכלים להתמודד עם התוצאות…
יש לפעמים, יש ילדים שאינטרנט עבורם הוא כמו מסע אל הירח בטרם חוו שקיעת שמש.
ואז, אולי הם יתפלאו משקיעת השמש [השמש שוקעת על הירח?] ולא , נגיד, מכח הכבידה.
המממ… בעצם אין לי בעיה עם זה.
מה שכתבת על הקניית הכלים לברור את הנכון והראוי מהזול והמסוכן. קראתי את הקטע הזה היות שהוא כתוב יפה, אבל כקוראת שכל העניין לא נוגע לה, היות שאין לי ילדים.
נעצרתי על "להקנות את הכלים לברור את הראוי והנכון מהזול והמסוכן"
שזה נכון לא רק לאינטרנט, אלא בכלל תפקיד הורי מחייב, שלא כולם מסוגלים לו.
הקניית כלים, נשמע פשוט. אני תוהה איך זה מתבצע בפועל, וגם, כלים הם רק כלים, הם גם תלויים באישיותו של המשתמש.
ואת כמובן צודקת ולכן לעולם (או לפחות בעתיד הנראה לעין) ישרדו החזקים יותר ואלה שפחות ימשיכו להנות מבדיחות דודו טופז – לא תמיד מזיק, אבל בהחלט לא מעשיר.
ואגב, לא רק הורה יכול להקנות כלים.
מילת המפתח פה, כמו בכל דבר אחר- היא תיווך, השקעה, לשבת עם הילד ביחד
(אני יודעת- זה יותר ממילה אחת אבל הרעיון אחד).
וכאן, אולי יותר מאשר במקומות אחרים- כל כך חשוב להסביר וללוות כי ביער האינטרנט יש זאבים.אני מזדעזעת מנערות צעירות שאני מכירה שכותבות בבלוגים ופורומים עם כינויים כמיטב משמעת האינטרנט אבל "רק" מסבירות בגוף ההודעה- "זו אני זאת וזאת, החלפתי כינוי" וכו', מזכירות פה את שם העיר, שם את שם ביה"ס ומדי פעם מעלות תמונות ממסיבה או טיול. אותי זה ממש מפחיד כי בקלות אפשר לנצל את זה לרעה ולמעקב אחריהן. נדמה לי שהכלים שימנעו את זה אכן צריכים להישתל כבר בגן- כשעוד מותר להורים להציץ.
"Computer games don't affect kids, I mean if Pac Man affected us as kids, we'd all be running around in darkened rooms, munching pills and listening to repetitive music." Kristian Wilson, Nintendo, Inc, 1989