הכבש הבוסטוני

מעשה בטיגריס, צבוע וזברה, שהשתייכו לאותו המועדון. הנמר ביקש להצטרף גם אך בקשתו נדחתה.

"אין לך פסים" הם אמרו לו "וכדי להתקבל למועדון שלנו אתה חייב פסים. חייב פסים!"

הנמר נורא נורא רצה להצטרף. הוא הלך וקנה צבע. צבע עצמו בלבן וכשהתייבש, הוסיף פסים שחורים מעל. כי הוא היה חייב פסים כדי להצטרף למועדון. חייב פסים וחייב מועדון!

הנמר התקבל למועדון והפך לחבר כל כך קרוב, כמעט בן משפחה. יום אחד הם הלכו לשחות וברגע שהנמר זינק למים, נשטפו מעליו כל הפסים. אחד אחרי השני, נשטפו כל הפסים ולא נשאר אפילו פס אחד.

הטיגריס, הצבוע והזברה לא יכלו להאמין למראה עיניהם. הנמר הציץ בעצמו לרגע ומיד החל להתייפח.

"אין לי פסים" הוא ילל "אין לי פסים. רק כתמים. אין פסים!"

הטיגריס, הצבוע והזברה, הבינו פתאום מה עשו. "אל תדאג" הם אמרו לו, "נשנה את תנאי הקבלה למועדון כך שיהיה פתוח לכולם"

כי הפסים הם כבר לא חובה. רק היה עצמך…

 

מבולבלים? גם אנחנו… אבל וויין פוטש, האיש עם כובע הדג, שאחראי בין השאר גם על השיר הזה הוא פנינה בנוף האמריקאי למי שרוצה לגדל ילדים עם הבנה מוזיקלית מצד אחד וחוש הומור מצד שני. החומר שלו כולל את כל הסגנונות המוזיקליים – רוק, ג'אז, קאנטרי או פופ, גרסאות כיסוי לשירים אמריקאים מאוד ישנים ומוזיקה מתחכמת ואינטיליגנטית לילדים שמזכירה לישראלים בני גילנו את העיבודים לילדים של אבנר קנר, יוני רכטר, יונתן גפן וכל השאר. באתר אפשר למצוא מילים, לשמוע דגימות ולהזמין דיסקים. לנו יש שלושה והם מומלצים בחום בעיקר בגלל האיכות המוזיקלית והגישה הילדותית המתחכמת (וכן, אנחנו שומעים אותם גם כשהילדים לא באוטו).

 

עוד פנינה מוזיקלית יחסית, היא אחת הפרסומות מהערוץ הישראלי. זר לא יבין זאת, אבל כל ישראלי שנתקל בפרסומת בטעות, כי אין אפשרות שזו לא תהיה טעות (אחרי הפעם הראשונה זה כמו תאונת דרכים – כבר אי אפשר להפסיק לצפות…) חש על בשרו את מבטם העגום של דרי מרכז הקליטה המקומי במסיבת הסוכנות הראשונה.

קבלו את המלכה במלוא הדרה – ריקי פן. וכן, הצפיה היא על אחריותכם בלבד.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות