בקטנים

דווקא, להרגיז

בתגובות לפוסט הזה צירפה פ' קישור לאתר שמצדד באי קיום ברית מילה כאמת קיומית.

בהתחלה, לא שמתי לב לקישור ורק אחרי שאבא של הסב את תשומת ליבי לעניין, נכנסתי ועיינתי באובייקטיביות מלאה. עכשיו החלטתי שזה גם שווה תגובה, מה גם שקשה לומר שלנו יש איזו התלבטות בסוגיה של לקצוץ או לא לקצוץ.

לא פעם עלה הדיון של "מה היה קורה אם" ולא פעם הצהרתי שדת או לא דת, חיתוך או לא חיתוך, מסיבה לא עושים על בולבול של תינוק שזה עתה נולד. מהצהרות בנוגע לתכל'ס נמנעתי  משום שבאמת לא ידעתי מה הייתי עושה אם הפרטית היתה הוא ולא היא.

מעבר לכך, בחוג מכרינו כולם מלו את בניהם – עם מסיבה, בחוג המשפחה או בהליך כירורגי והואיל ואנחנו ברוב הפעמים לא היינו בארץ לא היינו עדים להתחבטויות פילוסופיות של כן או לא וגם לא הרגשנו שזהו מקומנו להביע דיעה בנוגע לילדים של מישהו אחר והחלטות שהורים בוחרים לקבל.

ההחלטה פה היתה קלה מכפי שחשבנו. בניו אינגלנד כולה רוב הבנים הנולדים נימולים בלי קשר למניע דתי כבר בבית החולים, לפני שהולכים הביתה. ילד שאינו נימול נתפס בעיני השאר כלא הגייני וכמובן הנטיה הרווחת שכל ילד ידמה לאבא מכריעה את הכף. כמה מהם אפילו יודעים שיש דבר כזה שנקרא "בריס" ועוד דבר שנקרא "מוייל" בדיוק כמו שאני יודעת מה זה שמאן והעלאת זבחים.

אחרי מחשבה קצרה על העניין, החלטנו שאנחנו עדר ובתוך עדר אנו חיים ולכן, כרגע נראה שזה המנהג שנאמץ בלי פקפוק, ובלי רבע עוף ובורקס

כמו בכל משפחה יהודית טובה, גם ההחלטה הזו התקבלה בהרמת גבות מסוימת מצד הדודים. במקום לברך שהחלטנו לחסוך מכולם את טרנד ההתלבטות והדיון על אם כן או לא מילה, קיבלנו מחלקם כנקודה למחשבה את העובדה שיש סיבה שהמילה נערכת ביום השמיני, ולכל דבר יש תכלית ומטרה וסביר להניח שביום השני להיוולדו מערכות קרישת הדם של העובר אינן מפותחות דיין ולכן הרעיון מופרך מיסודו. אז אם למישהו יש מידע אמין ומהימן בנושא, ידבר עכשיו או לנצח ידום.

 

היד השניה

אם יש משהו שהאמריקאים ממש אוהבים זה דברים יד שניה. שלא תהיה פה אי הבנה, יד שניה זה לא רהיט קצת שבור ומצ'וקמק או בגד קרוע, אלא כל מה שסתם נמאס לכם ממנו או שאין לכם מקום בשבילו.

אם זה במצב טוב, פרסמו בקרייגסליסט (הזמן הטוב למכור הוא בסביבות אוגוסט, כשמגיעים כל הסטודנטים החדשים והזמן הטוב לקנות הוא בסביבות יוני כשכולם עוזבים וחייבים להפטר מהכל), אם זה קוועץ', תשאירו את זה מחוץ לחנות של צבא הישע וקחו בחשבון שיש סיכוי שגם הם לא ירצו את זה. אפילו הם בודקים שיניים של סוסים שניתנים במתנה.

לרגל ההתרחבות תכננו זה זמן מה נסיעה לאיקאה. לפני כמעט שנה נפתח סניף במרחק חצי שעת נסיעה מאיתנו ועכשיו כשלא היה יותר תירוץ לעובדה שלא נוסעים 3 שעות עד לניו ג'רזי בשביל פותחן, החלטנו לנסות את החוויה לראשונה בחיינו. שנינו לא חיות שופינג ולא נוסעים בכל מחיר אלא רק אם ממש צריך משהו ועדיין, הסלים הצהובים התמלאו בכל כך הרבה דברים שבכלל לא ידענו שאנחנו צריכים.

בניגוד לדימוי הישראלי של הרשת, האמריקאים מעריצים את איקאה בעיקר בגלל המחירים הנמוכים, בגלל איזור הילדים ובגלל המזללה. התחושה מוזרה אפילו למי שהתרגל לגודל האמריקאי. כבר בכניסה למגרש החניה יש הרגשה כאילו מעל הגג הצהוב יש אוויר אחר. אירופאי יותר. גם החוויה עצמה היא שונה ונחלקת בין איזורי התצוגה המוזיאונים ובין השתוללות חסרת רסן בינות לפטישי שניצלים ותחתיות סירים בשלושים סנט. מעבר לכל – הכל בפרופורציה. אף אחד לא באמת מחפש שם סחורה עמידה ל-15 השנים הקרובות ואיקאה תואמת את תרבות הצריכה האמריקאית שמחליפה הכל אחת לשנתיים גם אם לא צריך הן מבחינת מחיר והן מבחינת איכות. אפשר לחשוב על האמריקאים כעל היפנים החדשים מהבחינה הזו רק מהצד הפחות איכותי של הסקאלה. מה שעוד הרשים מאוד היתה העובדה שהשוודית נקטה בתכסיסי שיווק כל כך זולים ועד עכשיו לא ברור מי דורך למי על הרגל, הפרה שרוצה להניק אבל חולצת רק פיטמה אחת בכל פעם או העגל שנורא נורא רוצה לינוק ואחרי 6 שעות, שזה הזמן שלוקח לסייר בחנות ולראות דברים, מגיע רגע לפני הקופות לאיזור צעצועי הילדים שהוא בערך היחיד שלא נמצא בשום מכירה מיוחדת ובאופן יחסי גם יקר וקונה חשבוניית עץ ב-$20. עוד לא החלטתי אם זו אמת שיווקית גדולה, תחבולנות זולה או טימטום צרכני עד כדי ערפול חושים. 

 

וההיסטריה נמשכת

ואף אחד לא נרגע. עוד שבועיים לתאריך וכמות הבדיקות והמוניטורים והאולטרא סאונדים מרקיעי שחקים. כי אם יש ירידה בכמות מי השפיר "יכול להיות שהשליה לא מתפקדת ולא מגיע חמצן לעובר" למרות שתוך כדי רואים במוניטור קצב לב תקין ושמח. עוברים מן צ'ק ליסט של דפקטים שאולי יקרו אם לסבתא שלי יהיו גלגלים. אבל בוודאי שעדיף להיות בטוחים מאשר להצטער ועוד יותר בטוחים שלא תהיה לאף אחד סיבה להתלונן על אינפורמציה שהוא לא קיבל, אפילו אם היא רלבנטית כמו סטטיסטיקות ההתרבות של עדרי הבאפלואים הכשרים באריזונה ומפחידה כמו האיש הרע של דיסני. מצידו, הלפיד שמח וטוב לב ומאכיל את אמא שלו באותם לוקשים של אחותו הגדולה, הווה אומר – 3 שבועות של צירים סדירים ולידה באמצע ה-42. שוין. אני מבליגה.

שם עוד אין לו. גם אופציה לשם עדיין אין. רשימת שמות פסולים לעומת זאת יש ויש. ולמרות שגמלה בליבנו ההחלטה לא להתחשב עד כדי כך בסביבה שיכולה לבטא את כל הקסיואמינים, השונגים, הוואפורבים והבנדרטים הסינים וההודים ולכן תוכל להסתדר עם כל דיפתונג עיברי שנאתגר אותה בו, עדיין תרגום המשמעות כפשוטה בין השפות קצת צורמת בשמות יפים כמו אלון, עומר שי או גידי (שזה באנגלית, כפי שלמדתי אתמול ההפך הגמור מ"שי").

נראה, אולי בסוף נלך על "גד" ואז באמת נשלם הרבה למטפל על שגעון הגדלות…

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות