סתיו ניו אינגלנדי

סתיו זו סיבה מצויינת לחגיגות ופסטיבלים. קצת אחרי השרב הגדול ורגע לפני פרוץ עונת החגים תמיד יש סיבה למסיבה. באירוע התרמה גדול גולפו 35,000 דלעות, הוצבו והודלקו אחר כבוד בפארק המרכזי.
כל ההכנסות קודש לילדים בסיכון.
 
 
 
הדלעות האלה, למעשה, טובות לשני דברים –  לגילוף ולגרעינים. הקליפה שלהן דקה והבשר מועט ויבש כך שאם יש לכם סבלנות לנקות את הגרעינים מהג'יפה החוטית הכתומה, תהיה לכם כמות די מכובדת של גרעינים לבנים שאותם אפשר ליבש בתנור עם שמן ומלח.
את פאי הדלעת המסורתי, מכינים האמריקאים ממחית דלעת מוכנה לשימוש בקופסת שימורים.
 
 
מלאכת הגילוף (קירוון בפי העם) נחשבת לפעילות משפחתית מגבשת ולכל בית אב יש אבא דלעת, אמא דלעת, ילד דלעת וכלב דלעת. ועדיין, למרבה הפלא, יש ילדים שנבהלים מאוד כשהם רואים דלעת ונר מרצד בתוכה.
 
 
 
עוד סיבה לאוקטוברפסט זהו בציר/קציר/מסיק החמוציות. הצורה השכיחה ביותר של הפרי הוא בבקבוקים כנראה בגלל שאחרי שרואים איך עושים מה מתחשק מאוד לדרדר שקית במדרגות עד כדי קיווץ'. מתחילים בשדה גדול ושיחים קטנים. עם פרוץ אוקטובר, מציפים את השדות במים ומכונה מיוחדת חובטת בשיחים על מנת להפריד את הפירות ולהציף אותם על פני המים.
 
 

לאחר שהאגם המלאכותי מכוסה בכדרדורים, מגיעים פועליו של החוואי ביל/ג'ים/אנדרו, כשהם נעולים במגפי גומי עד לצוואר ומחללים לחמוציות שיתרכזו בפינה אחת.

לאחר שנתחמו טבעות של חמוציות, מופעלת משאבה בקצה הטבעת הפנימית.

 
 

החמוציות נשאבות מטה, עולות בצינור ונפרדות מהמים והפסולת שנשפכים למשאית קטנה ליד. בתהליך המיון הזה, רק החזקות שורדות הואיל וחמוציות שאינן עגולות מושלמות מפספסות את ההזדמנות. למרבה ההפתעה, משאית הפסולת מרוקנת באתר פסולת ולא משמשת כקומפוסט או מזון לחיות, פשוט משום שאינה מכינה אף מרכיב מזין.

 

 
 
 
הפירות שהצליחו, עושים את דרגם מעלה לעוד שלב בגיבוש – על מנת לרדת במדרגות. מדד ההערכה הוא רמת הקפיציות. מי שלא קפיצית מספיק, נפסלת ונופלת. מי ששרדה מגיעה למשאית הגדולה.
 
 
 
 
וכשאני אומרת גדולה, אני מתכוונת גדולה. כל משאית כזו מכילה כמה טונות של פירות. הביל/אנדרו/ג'ים התורן מפקח על מהלך הדברים ואחת ללא יותר מחמש דקות מסמן לנהג המשאית שהגיע הזמן לזוז עוד 30 סנטימטר קדימה ולהתחיל למלא תלולית חדשה (רק שאצלם זה באינצ'ים).
 
 

כשמתמלאת המשאית, מסיעים אותה לפריקה ואחרת מגיעה. משך הקציר כולו הוא כשבועיים בלבד ומשדה אחד מפיקים כמה עשרות טונות של פרי.

 

 
 

וכמובן שלא יכולנו להתאפק ועכשיו יש לנו שק שאיננו כלה, למרות הנסיונות. למישהו יש מתכונים טובים?

כל התמונות באדיבות ישי בועזסון המוכשר.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות