הופ וגמרנו.

היה היה ערוץ טלוויזיה. הוא היה נחמד וחביב ובעיקר – לא מזיק, עד כמה שאפשר להיות לא מזיק כשאתה ערוץ טלוויזיה.

לא היו בו פרסומות גלויות ואם היו בו סמויות, הן היו מאוד סמויות. בקלות אפשר היה לסנן את התכנים הקנויים מהמקוריים ולהשאר עם אוסף מנחים שלא היו קולניים מדי או וולגריים מדי או ערומים מדי, שירים חמודים וקליטים ותכנים חיוביים על פי רוב.

קברניטי הערוץ, תמיד התגאו בייחודיות שלהם. הארצית ואפילו העולמית. קהל המעריצים לא חיפש אופציות אחרות משום שביחס לגיל המעריץ הממוצע, הערוץ סיפק אותם בהחלט.

והערוץ היה מאושר.

והמעריצים היו מאושרים.

ופטרוני המעריצים, שחששו באופן כללי מתופעה של ערוץ טלוויזיה אפילו התרצו וחייכו למראה חלק מהתופעות הנלוות למשהו שנוי כל כך במחלוקת כמו ערוץ טלוויזיה.

לאט לאט התחיל הערוץ לגדול. הוא לא צמח לגובה אלא בעיקר לצדדים. גיבוריו, כמו כל גיבורי ביצה מקומית התחילו להופיע במתנסים וקניונים וחלקם אפילו מכרו כרטיסים ובנו לעצמם קהילה.

חלק מהגדילה כללה מסחור הדמויות הפועלות. בובות, צעצועים ואפילו קלטות וידאו ללימוד האותיות צצו בכל מקום אך לרוב נראה היה כאילו לא חצו את גבול הטעם הטוב. המעריצים היו מאושרים והפטרונים מסופקים למדי.

במסגרת הקידמה והטכנולוגיה צץ לו גם אתר אינטרנט. על פי המתכונת המוכרת, גם הוא היה חמוד ומאושר. המעריצים, שחלקם עברו זה מכבר להתגורר בחלק אחר של העולם המשיכו להיות מאושרים מפני שכך נשמר הקשר שלהם עם הכוכבים והפטרונים היו מרוצים משום שהאתר סיפק מנת תרבות ראויה לגיל, למקום ולמצב. האתר הקפיד להשתנות מדי פעם ולעדכן תכנים לשמחת כולם…

***

הייתי ממשיכה את הסיפור הקסום והמאושר הזה אלמלא הוא לא היה מסתרבל ומעיק. אז אתמצת את מאורעות השבועות האחרונים. לאתר ערוץ הופ, נוספה שלוחה חדשה "ונסיונית" בשם "הרפתקההופ". בניגוד לאתר אלפי המושקע שהיווה בעבר חלק מאתר ערוץ הופ, אתר הרפתקהופ מצטיין בעיקר בהעלאת סרטונים וחלקי תוכניות מערוץ הטלוויזיה אל המחשב תוך שהוא מפריח מילים כגון ידע, העשרה, התפתחות ועוד כי הרי זה מה שהורים קפיטליסטים רוצים לשמוע על הבייביסיטר התורן.

למרבה ההפתעה, למרות הנסיוניות, לא היתה שום דרך לחלוק חוויות ובאגים כתוצאה מהמשחק באתר (והפרטית מצאה הרבה כאלה), וכך הוא הפך למעשה לשלוחת הערוץ הישראלי ותו לא.

היה ברור שזו רק שאלה של זמן עד שברוני האתר ישלחו ידם לקופה, אבל האופן שבה נעשה הדבר היה מבחיל למדי. ללא התראה מוקדמת (תאריך יעד? תקופת הערכות?) ילד שביקש לשחק באתר הגיע לחלון מחויך, מאושר וחמוד שמסביר לו בקול רם וצלול (וחמוד) שמפה אפשר להמשיך רק אם קוראים לאבא ואמא שיכולים לעשות עסק דרך ספקית אינטרנט מאוד מסוימת או אחרת, מוגבלים למנוי יקר יותר למשך 6 חודשים או שנה בלבד.

כמובן שכל ההסברים גובו בדפי מטרות וסיבות לרכישת המנוי (כי זה כיף… כי זה כדאי… כי זה מפתח מיומנות… כי זה מפתח רגש… סקרנות… מחשבה… הכרות עם המדיום… להקיא עכשיו או אחר כך?)

 

אף אחד שם בהופ לא חשב לרגע להסביר למה ערוץ טלוויזיה בתשלום – וישנן מספיק משפחות שמתחברות לכבלים כדי לקבל ערוצי ילדים, שבין כך מגלגל כספים ממיתוג ושיווק, חובר לשליחת השטן כדי לגבות עוד כסף על אותם תכנים בדיוק.

ואם באמת בחינוך והקניית ידע עסקינן – הרי שהידע הוא לכל וחבל שהפער מונצח דווקא על ידי מי שמתיימר לטשטש אותו מזה כמה וכמה שנים.

אני מאותם הורים שמוכנים לשלם כסף כשזה כדאי ושווה. הפרטית לומדת הרבה כמעט מכל מדיה אפשרית וישנן מדיות מסוימות שהן למטרת הנאה לא לימודית (למרות שבגיל הזה, הכל הוא לימודי). כבר מזמן היה לי ברור שמנוי לאחד האתרים הישראלים יגיע לביתנו ברגע שיום הלימודים שלה יתקצר (החל מספטמבר) אבל תשלום על טלוויזיה דרך המחשב, זה כבר לא בבית ספרי ובטח שלא כשמתייחסים אלי כאל "ההורה המטומטם שיקנה את כל המילים היפות בשביל הילד".

אם למישהו יש תשובות (בשם צוות האתר אולי?), אני באמת אשמח לשמוע אותן.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות