עכשיו ברצינות

מהפכה לימודית בגני הילדים כך זעקה הכותרת הראשית ב Ynet היום. בעיקר משום שזו דרכן של כותרות. הן אמורות למשוך תשומת לב ולהדהד בראש עד להזדמנות הדיון הראשונה בחדשה. יחד עם זאת, בהתחשב בעובדה שבפעם האחרונה שהייתי בארץ עוד לא דיברו על ועדת דוברת ועל רפורמות חינוכיות אני לא ממש יודעת כמה רעש או תשומת לב הצליחה הכותרת הזו ליצור. מה שכן, גם הכתבה הזו וגם מקבילתה באתר "הארץ" לא סיפקו פרטים בנוגע לאופן היישום.

נקודה נוספת שראוי שתצויין היא שהפרטית מעולם לא נהנתה ממערכת החינוך הישראלית. ברגע שרק התחלתי להתעניין, קרמה הנסיעה שלנו עור וגידים וכך פוספסה האפשרות.  לפיכך, אני מעדיפה שלא לנקוט עמדה ביקורתית בנושא אלא לחוות דעה ותו לא.  
כמה חודשים לאחר שהגענו החלה הפרטית לבלות את ימיה ב-TCC – גן הילדים של MIT. יחד איתה למדתי את המינוחים השונים. המקבילה האמריקאית לפעוטון היא day care ומיועדת לילדים מגיל 16 חודשים ועד שנתיים ותשעה, או אז הם עוברים לטרום חובה – pre-school עד גיל 5 ורק בגיל 5 עוברים ל- kindergarten – המקבילה האמריקאית לגן חובה. בגן חובה מתחילים הילדים ללמוד קריאה וכתיבה, לאחר שבטרום חובה כבר למדו את כל האותיות ואת הבסיס ללימודי חשבון. מבחינת ההתרגשות והחשיבות, היום הראשון בגן חובה מקביל ליום הראשון בכיתה א' בישראל.

"התוכנית תחייב את כל הגננות לבנות תוכנית מתואמת מבחינת התפתחות וסביבה לימודית, שמבוססת על תצפית בילדים. הגננות יוכשרו לעמוד ביעדים ויגישו דו"ח מצב התפתחותי בהתאם לסטנדרטים של תוכנית הליבה על כל ילד לפני כניסתו לכיתה א'."

האפשרויות שעמדו בפנינו היו חצי יום – עד 13:00 או יום שלם עד 17:45. בחרנו באפשרות השניה כדי ללכת על בטוח. כבר לאחר תקופת ההסתגלות הראשונית התברר לנו שלפני 17:30 אין טעם להגיע לקחת אותה משום שסדר היום כל כך מובנה ומרתק שהילדה פשוט לא רצתה ללכת הביתה, מה גם שבזמן החורף זהו הפתרון הטוב ביותר לכולם. סדר היום כולל בין שתיים לשלוש פגישות קבוצתיות ("ריכוז" בפי העם), שתי ארוחות קלות, ארוחת צהריים, משחק חופשי בפנים ובחוץ, פעמיים ביום משחק מונחה שנקבע ע"י הגננות ושעה וחצי שנת צהריים מתוכה 45 דקות מחייבות, כלומר – ישיבה על המזרן, המעוגנת בחוק של מדינת מסצ'וסטס.
נחיצותה של שנת הצהריים הועלתה בפורומים שונים בחודשים האחרונים. להזכירכם – מדובר בילדים בני כמעט 3 ועד גיל 5 ששוהים במקום כ-7 שעות ביום. המתנגדים לשנת הצהריים טענו שהרבה ילדים כבר לא זקוקים למנוחת הצהריים ויתרה מכך, הרבה הורים מעדיפים שילדיהם לא ישנו בצהריים, כדי לא לקלקל את שנת הלילה. לטענתם, את הזמן הזה כדאי יהיה לקצר לחצי (45 הדקות המחייבות) ולנצל את החצי השני לתגבור הלמידה. הדיון העוקב לזה היתה הצעת חוק להתחיל להעריך את ילדי גן החובה ולהתחיל במתן תעודות מדי סמסטר.
 
ועכשיו חזרה למקרה הישראלי. הפרטית שהפכה בת 4 בראשון לחודש (וזו לא בדיחה), שוקדת על לימודיה. היא כבר שולטת ב ABC, מתחילה לקרוא מילים ולכתוב את שמות חבריה. האמא המשוגעת של הפרטית, מנסה ללא סיבה שפויה נראית לעין ללמד אותה גם את הא'ב' ולעיתים אפילו רושמת הצלחות. לגן חובה היא תגיע כשהיא שולטת בחודשי השנה הלועזית ועם בסיס של קריאה, כתיבה, חשבון ומדע, ולא משום שהיא ב-MIT אלא משום שהיא כפופה לחוקי החינוך של מסצ'וסטס. עם זאת יאמר לזכותן של הגננות שלה שהן לא מאלצות את הלמידה פרט לעובדה שהן מאפשרות את הקרקע הנכונה להיווצרותה. כל ילד בגן המסוים הזה נמצא למעשה ברמה לימודית שונה שנגזרת ישירות מהתפתחותו.
שתי שאלות מהותיות עולות מהמצב הקיים. עד כמה באמת צריך ילד בן 4 לדעת את כל הדברים האלה ומהו אופן ההערכה והמדידה שלהם?

"יישום תוכנית הליבה המחייבת בגני הילדים הוא חלק מיישום המלצות דו"ח ועדת דוברת לרפורמה במערכת החינוך. הרפורמה עוסקת בחיזוק שלבי הגן כחלק החשוב ביותר מהרצף החינוכי. שמוליק הר-נוי, העומד בראש מטה יישום דו"ח דוברת, מספר: "הרעיון הוא שלתלמיד בקדם-יסודי יהיו את הכלים כדי להתמודד עם בית הספר, ומוכנות למערכת החינוך בשלביה היותר מאוחרים. זה חלק מרוח דו"ח דוברת ותהליכי היישום"."

משיחות עם אמהות ישראליות, הבנתי שעד גן חובה בישראל לא נוגעים בכל הקשור לקריאה או כתיבה וגם בגן חובה הנגיעה נעשית לאחר התעניינות מצד הילד ולא להפך (ואשמח אם תתקנו אותי במקרה ואני טועה). תוכנית הליבה הנ"ל, כפי שהיא מופיעה באתרי האינטרנט הישראלים, נראית על פניה חיובית אם אינה מושפעת מהמודל האמריקאי התחרותי עד אימה. בעצם העשרת תוכנית הלימודים אין שום פסול. הפסול הוא בעידוד משרד החינוך ליצור קו אחיד לכל הילדים כבר בגיל הגן, במידה ואכן זו הכוונה. גם במחשבה על כוח האדם, נראה שדווקא גננות צעירות בגנים פרטיים הן אלה החדורות מוטיבציה וערוכות לשינויים הרבה יותר מאשר מורות כיתה א' ותיקות. החיסרון כמובן טמון בתחרות הנוספת שתיווצר בין הגנים הפרטיים היוקרתיים לגני הילדים הציבוריים.
הרעיון של למידה מתוך משחק וכיף, כפי שמובן מתוך הכתבה הוא רעיון מבורך ונכון במידה והוא נשאר בגדר העשרה. אני לא בטוחה שמשרד החינוך בהרכבו הנוכחי, בנוי באמת להתמודד עם העשרה לצורך העשרה ולא לצורך יצירת פערים גדולים יותר. במידה וההערכה תתבצע על ידי מדידה שוטפת של הילדים ונוכחות של מפקחי משרד החינוך, הרי שהמחיר הנפשי והחברתי יהיה גבוה בהרבה ולא בהכרח חיובי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות