אף אחד לא נולד הורה. יתר על כן, גם אלה שהופכים הורים עושים טעויות. הרבה טעויות. בעיקר עם הילד הראשון. בגלל שאני מומחית לחינוך ומומחית לילדים, בדיוק כמו רוב ההורים שאני מכירה, אני משתדלת לא לפצוח במניפסטים על נכון ולא נכון אלא שומרת את הדעות שלי לעצמי וכך גם את הטעויות. אתם יודעים, טיפול פסיכולוגי הוא לא עניין זול ובהחלט יספיק לי לממן את זה של ילדי מבלי להכניס למשוואה גם ילדים של אחרים.
במשך כל שנות האמהות שלי זרמתי. בעיקר בלית ברירה. נחמד לחשוב על תהליך של זרימה שמלווה באיזה עקרון רצף או תיאוריה פוסט מודרנית כזו או אחרת אבל אצלי הזרימה הזו נבעה בעיקר מחוסר בטחון. כל התחברות לתיאוריה כזו או אחרת או לעצה ידידותית יותר או פחות גרמה לי מיד לחשוב שאני בטח מפספסת משהו כשאני לא בוחרת באפשרות השניה ומפה לשם הצלחתי לגדל ילדים במין סלט של תיאוריות ועצות שמושתתות רובן ככולן על ההגיון שלי מחד והנוחות שלי מאידך.
עד לפרק בוסטון, הפרטית היתה איתי בבית. לא כי חשבתי שזה נכון, אלא כי הייתי מובטלת והיה נראה לי טיפשי לשלם לפעוטון כשאני יושבת בבית. כשנחתנו בצד השני של הכדור, הפרטית היתה איתי בבית כי לא היה לי מושג מה עושים ואיך. לקח לי כמעט חצי שנה להתעשת ולרשום אותה לגן של MIT, שהיה הכי קרוב והכי זול (עם מילגה כמובן). היא היתה אז בת רבע לשלוש והיתה בינינו ההבנה שביבבה שאם משלמים כמה מאות דולרים לחודש, פירוש הדבר שהיא נשארת שם ואני לא. גם אם לשתינו זה לא תמיד התאים. זורמת, כבר אמרתי? בדיעבד, זו היתה אחת ההחלטות הטובות ביותר שקיבלתי בנוגע אליה הואיל והגן המסוים הזה שנפתח לראשונה כשהגענו איפשר לה להתפתח בכיוונים מדהימים ואיפשר לנו להבחין לראשונה ביכולות שלה. גם האיפשור הזה נבע מחוסר ברירה. כל הגננות בו היו צעירות מאוד והחליטו (כמה מוזר) להכיר את הקהל לפני שיחליטו על תוכנית לימודים מגובשת. במשך שנתיים בגן היא למדה לבד לקרוא ולכתוב בשתי שפות, לשחק שחמט, הכירה את כל סיפור הטיטאניק על בוריו ודפדפה להנאתה בחוברות נשיונל ג'אוגרפיק כאילו היו "פילון לילדים".
משם, עברה הפרטית לגן חובה. בעוד כל שאר ההורים סביבנו התלבטו בין גנים אנתרופוסופיים למסגרות טבע וחינוך ביתי, הלכנו אנחנו, חסרי המושג ורשמנו אותה לחט"צ השכונתי. למי שלא מכיר את האזור ניתן לתאר את הרקע כרב גוני. ביתר דיוק – צבעוני ואם להיות ממש מדויקים – שחור. ולא מבוסס. זוהי קיימברידג' ילדה זוהי קיימברידג', הסברנו לה. מימין MIT משמאל הרווארד ובתווך – גן חובה בשכונת עוני. המורה קים היתה מדהימה. אחרי שהבינה שאין שום סיכוי שנוותר על גן חובה ונכניס את הפרטית ישר לכיתה א', היא החליטה לקרוע לה את הצורה. בעדינות כמובן. היא אתגרה אותה עוד ועוד ועוד ולא וויתרה וכש- 30 ילדים השלימו אותיות בתוך מילים, הפרטית כתבה משפטים וכש- 30 ילדים התחילו לכתוב מילים שלמות, הפרטית עברה לסיפורים. הכל התנהל בקצב שלה ובתחומי העניין שלה. היא אותגרה והמורה קים היתה פנויה להעניק תשומת לב ל- 30 ילדים אחרים.
כשנחתנו בארץ הקודש חיפשנו מסגרת הולמת את כישוריה של החנונית הקטנה עם הג'ורה הדו לשונית. הגענו לסיור בבית הספר הדמוקרטי, שם חשבנו שנקבל מענה לאינדבידואליות המתפרצת שלה. הסיור היה נעים אך בסופו, כשסיירנו בחצר בין המון ילדים שהחליטו שעכשיו זמן הפסקה וניתרו להם יחפים – מתוך בחירה כמובן, בינות לשברי זכוכיות שבחרו להתפזר שם ואולי יבחרו גם להתמקם בכף רגלם של המכרכרים סביבן. דמוקרטיה.
לאור סיפורי הזוועה על מערכת החינוך הישראלית-ממלכתית, בחרנו בסופו של דבר לרשום אותנו לקהילה פרטית. כיאה לשכזו, הכרנו גם בעלויות החינוך הפרטי הראוי. לא עוזרת, לא חופשות בחו"ל, לא רכב מנקר עיניים. חינוך איכותי ומעשיר כיאה לנצר למשפחה מלומדת שכמותנו.
וכאן מסתיים סיפורנו.
ומתחילה הספירה לאחור.
בעוד חודשיים תסתיים שנת הלימודים. בעוד ארבעה חודשים תחל הבאה ואנחנו ננשום לרווחה עם ילדה בחינוך ממלכתי.
בחינוך הפרטי שחווינו, בכיתה של 24 ילדים עם תוספת שעות יומית, בה כל ההורים משלמים, תשומת הלב נחלקת שווה בשווה בין כל בעלי האמצעים. דבר לא ייחד את הפרטית שלנו. הרבה מהידע שרכשה עד כה נגנז כי לצוות ההוראה אין כלים / יכולת / רצון להתמודד איתו ובכלל, היא נחשבת לבעייתית עם האוטודידקטיות שלה ואנחנו כמובן הורים מלחיצים.
בשנתיים האחרונות למדנו שמצוינות היא מחוץ ללקסיקון ובעולם בו בעלי היכולת משלמים בעבור חינוך, התלמידים החלשים ידחפו למעלה אך החזקים ישארו במקומם במקרה הטוב או ידחפו למטה במקרה הרע כדי ליישר את הקו. מההנהלה נמסר לנו ש"אי אפשר לקדם כל ילד בנפרד והחזקים מסופקים מעצם העזרה שהם מעניקים למתקשים".
הבנתם? אנחנו משלמים ממיטב כספנו כדי שהילדה תהיה סייעת. וכשהיא לא סייעת, היא מקבלת אישור מהמורה לשחק בחוץ.
אפשר להגיד הרבה דברים רעים על החינוך הממלכתי (ואולי עוד אגיד, בשנה הבאה) אבל יש לי את התחושה ששם הפרטית כן תמוצב ברמה המתאימה בהתאם ליכולות. הכסף שלא אשלם החל מספטמבר לחינוך הפרטי, כן אשלם לחוגי העשרה כאלה ואחרים לבחירתה כי אני אולי לא מבינה גדולה בחינוך, אבל אני כן מבינה שהאושר של הילדה שלי הוא מעל הכל.
21 תגובות על “בפרטי פרטיים”
לגדל ילדים מוכשרים, לא פשוט לגדל ילדים בכלל
מאוד חשוב שיש גם אמא מהצד של הפרטיים שסותרת את הגישה של חלי, לא כדי לריב, אלא כדי לנפץ את הרומנטיקה של חינוך פרטי.
חוץ מזה, אני אוהבת את הסרקאזם.
"כישוריה של החנונית הקטנה עם הג'ורה הדו לשונית. הגענו לסיור בבית הספר הדמוקרטי, שם חשבנו שנקבל מענה לאינדבידואליות המתפרצת שלה"
כתבת מלוטש, מושחז ומעניין, תודה
אין הבדל בגישה של חלי ובינך. יש הבדל בסגנון כתיבה בלבד. גם את בחרת בחינוך הפרטי כאפשרות ראשונה ורק בגלל שהתאכזבת את עוברת
לחינוך הממלכתי.
כל אחד עושה מה שהוא מאמין הכי טוב לילדיו.
לא הבנתי מה לא היה בסדר בדמוקרטי (חוץ מעניין הזכוכיות, כלומר בטיחות לקויה, שהוא בעיה בפני עצמה) ואשמח אם תפרטי.
את הבקורת המפורטת נגד החינוך הפרטי בבי"ס הספציפי הייתי כותב לטיוטא אבל לא מפרסם בינתיים, אבל לדמוקרטי את לא חייבת כלום 🙂
האמת העירומה והעצובה היא, שלא משנה אם בי"ס פרטי, דמוקרטי, ממלכתי או הומסקולינג, ההורים בסוף חייבים להשקיע יותר מעצמם כדי לעזור לדור הבא. אי אפשר במצב שכל ההורים מסביב חושבים שזה בייביסיטר על חשבון המדינה, וכך גם מתייחסים אליו, אבל מצד שני זועקים חמס כשמסתבר שהכיתה לא מגיעה לקצב וצגובה ההישגים שהיה כשהיינו בגילם.
וממה שאני יודע על הכיוון שאליו הולך העולם וישראל, חשוב שנלמד ביחד איתם כמה כישורים חדשים. אני מקווה להגיע לזה אצלי בבלוג בשבועות הקרובים, למרות שקטונתי מלהבין בחינוך, אבל אני מנסה.
ואם הילדה תאובחן כמחוננת תהיה לך אפשרות לשלוח אותה החל מכיתה ד לכיתת מחוננים. במסלול הזה מערכת החינוך לפחות משתדלת שהמורים יהיו המורים הטובים ביותר בבית הספר.
סיפור קטן: הילד שלי ידע קריאה, כתיבה וחשבון כבר בגיל 3. לפני כתה א הלכתי למנהלת אחד מבתי הספר הפרטיים הטובים (והיקרים!) ביותר בארץ. שאלתי אותה מה ניתן לעשות על מנת שהילד לא ישתעמם בשיעור. אז היא אמרה לי ש'כולם שוים והוא יעשה בדיוק מה שעושים האחרים'.
אמרתי לה תודה רבה ושלחתי אותו למערכת הציבורית. הילד העביר 3 שנים בנימנום על השולחן ואחר כך נשלח למסלול המחוננים. כאמור, גם שם לא מתאמצים יותר מידי אבל לפחות הוא לא השתעמם כי היו שם ילדים כמוהו והיה לו עם מי לדבר.
קראתי שוב והבנתי שרשמתם אותה לבי"ס אחר, שאינו דמוקרטי. (ולא ידעתי שיש כאלה, שאינם דמוקרטים ואינם אנתרופוסופיים).
ההבדל הוא שנראה, על פי הכתוב, ואני נוטה להאמין, שחלי מרוצה מהתוצאות, בעוד שאת, איילת, פחות. את מדברת על איזושהי תובנה שכתוצאה מנסיון.
וזה אולי משמח (ומפתיע) ברמת הפרט הספציפי, שיש אנשים שמצליחים להיות מרוצים מהחינוך במדינה, בכל קונסטלציה שהיא: כי פרטי או לא, מחוננים או לא, בתשלום נוסף או לא, מחומר רב מאוד (!) שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות, מסתבר שההבדלים בינינו לבין מדינות המערב האחרות בעולם, מרקיעי שחקים.
במילים אחרות, אני, באופן אישי, למודת נסיון ודי צינית, לגבי השיפור החינוכי שצאצאי יכולים לחוות עקב סכומים נוספים שאשלם במסגרות פרטיות. אבל זו אני.
ולא: שעות נוספות בבית הספר (נוסח הרעיון של ועדת דברת בזמנו) לא ישפרו דבר, למרות שיש מקומות שבהם הן נחוצות. יש לשפר את מה שעושים ואיך עושים בשעות שבהן התלמידים ממילא בבית הספר.
גם ממונם של ההורים לא יוכל לפתור בעיות של ערכים, של זלזול בתלמיד ו/או במורה ושל, הס מלהזכיר, רגרסיה לממוצע.
סדרי העדיפויות במדינה הזאת חייבים להשתנות באופן קיצוני, אמיתי, וגורף.
וכדי שיהיה יותר נוח, נתחיל במספרים: כשיש 74 ילדים בשכבה, במקום לחלק לשתי כיתות בלתי נשלטות של 37 ילדים, אפשר לחלק לשלוש כיתות של 24-25 ילדים. (המינימום לפתיחת כתה הוא 20 ילדים והמקסימום לאיכלוסה, כמה מזוויע, הוא 40.)
לצערי, בישראל ההשקעה במצויינים מתחילה להפגע ורואים את זה במספרים ובהשקעה.
ברמת גן, בית הספר למחוננים – מתחיל בכיתה ג'.
מנסיון גם שם לא כל ההורים מרוצים ויש ביקורת רבה.
אבל, מבחינה חברתית זה עושה רק טוב לילדים
גלעד, ראשית – ממתי קושי הוא פרמטר קביל בנוגע לילדים בישראל? שנית – לא בגללנו היא מוצלחת, אלא בגללה. אנחנו בעיקר מנסים לא להפריע.
ריקי, תודה. אני בטח ובטח לא רבה אלא כמו שהבנת, מראה גם את הצד השני של ההורות לחינוך (או של החינוך להורות?)
שרון רז, תודה וברוך הבא (ואיזה מזל שיש את ריקי… 🙂 )
בלי אידיאלים, אתה כמובן צודק. רק כדי לחדד את הנקודה – לא החלטתי שהילדים שלי לא יתחנכו במערכת ממלכתית, אלא חיפשתי מסגרת שתתמוך בדו לשוניות ובמצוינות. לא חיפשתי לעשות דווקא ולמעשה הגענו למסגרת הזו רק כי היא פעלה בתוך בית הספר שמתחת לבית בו לא היה מקום לעוד ילדה בכיתה א'. כמו שכתבתי – אני זורמת וכשזה מגיע לחינוך, היד ששומרת על הכיס מרפה.
אביבה, סיפור הזכוכיות המלא הוא שכשתהינו בנוגע לזכוכיות, ענתה לנו מדריכת הסיור בנינוחות שהנקיון מוטל על הרשות המקומית. אז אם העיריה לא תשלח מנקה, הן למעשה תשארנה שם. פרט לכך, זו דוגמא קלאסית לפער שבין חינוך לאחריות ובין אחריות חינוכית בפועל – הרי מה הבעיה לצייד את הילדים בשקיות אשפה ולנקות קצת מסביב רק כי נעים יותר להיות בסביבה נקיה תוך כדי גילוי אחריות סביבתית? הנהלת בית הספר נקלעה לדעתי לויכוח מטופש על אגו במקום לנצל את המומנטום לחינוך.
חוצמזה, חינוך דמוקרטי אולי טוב לפרטית, אבל אני לא בטוחה שהוא מתאים לי כאמא, על חופש הבחירה שבו וקביעת הגבולות ע"י ילדים בני 6 שמסתובבים עם בני 14.
עירא, אתה צודק ואכן התלבטתי רבות לפני הפרסום (וקיצצתי הרבה מאוד כדי לא להיות במצב לא נעים). פשוט תפסתי טרמפ על הפוסט של חלי. הנקודה השניה שלך היא מאוד מאוד מאוד נכונה ולכן אני מרשה לעצמי לעשות את הבחירה שבעזיבת המסגרת והעשרה מסוגים אחרים. אני אחראית על החינוך שלה וכאמא, אני לא יכולה להטיל את המשימה הזו על אף אחד אחר או לצפות שמישהו יעשה את זה טוב ממני.
שלום כיתה א'. אצלנו נערך המבחן כבר השנה והמסלול הוא מכיתה ג'. עכשיו מחכים לתשובות. אני לא יכולה להגיד בוודאות שהיא תאותר, בגלל האחוז הנמוך של הילדים שיאותרו, אבל המצב שתיארת הוא בדיוק המצב שלנו כרגע.
מיכל, מצבנו חרבנא. אגב, זה שקיבלתי עכשיו מורה לא משהו (בעדינות) לא אומר שמעכשיו הכל יהיה פרחים ופרפרים והמורה תהיה נפלאה. אבל אז אולי אני ארגיש פחות פראיירית.
שרון, לא ממש מעניינת אותי ההתקדמות האקדמית שלה. אני רוצה לוודא שהיא שמחה ולא סובלת כמו שאמא שלה סבלה במשך 12 שנה. להיות עם ילדים כמוה, יכול להיות צעד ראשון לעניין.
סליחה על התשובות המרוכזות, אתם יודעים – עבודה וזה. יותר מאוחר אני מבטיחה להתפנות יותר.
כי המשפט האחרון שלך, "אני כן מבינה שהאושר של הילדה שלי הוא מעל הכל", המשפט הזה, בעיניי הוא הדבר הכי חשוב, לפני ואחרי ומכל צידי כל האידיאולוגיות החינוכיות שאני, בניגוד אלייך, דוקא כן תומכת בחלקן.
אין ספק שלשלם כדי שהילדה שלך תהיה סייעת (ובעצם- עזבי את העניין של לשלם- אפילו "רק" לשלוח את הילדה שלך לבי"ס כדי שהיא תהיה סייעת- זה אבסורד, זה מיותר, זה גרוע לגמרי.
אבל העניין פה, בעיניי, חורג בהרבה מעניין הכסף והפרטי, כי "פרטי" זאת כותרת שאין שום דבר בינה ובין חינוך. "פרטי" זה ההיבט הטכני והכלכלי, וזו גם, בכוונה או שלא בכוונה, מסננת של מעמד חברתי-כלכלי-השכלתי מסויים, אבל בתוך הכותרת הזאת של "פרטי" יכולים להכנס בתי"ס שונים ומשונים שאין שם דבר משותף בדרכי ההתנהלות שלהם, בערכים שלהם ובאופן שבו הילדים שלומדים בהם יכולים להיות מאושרים או לא.
במילים אחרות- הילדה שלך לומדת כרגע בבי"ס דפוק (אני אומרת, לא את (-: ), והיא לומדת בבי"ס פרטי, ואין בהכרח קשר בין שתי העובדות האלה. השאלה היא באיזה בי"ס היא לומדת, מה הסגנון שלו, מה ההגדרה שלו וחשוב הרבה יותר- מה הדרך שבה הוא מיישם את האידיאולוגיה שלו או לא מיישם אותה, ואיזה מין אנשי חינוך עובדים שם.אני מאחלת לך ולפרטית שלך, מכל הלב, חוויה מתקנת וחיובית בשנה הבאה, ויש אפילו סיכוי מסויים שזה יקרה, אם בדרך נס היא "תיפול" על מורה אנושית, אינטיליגנטית וגמישה במיוחד, אבל למרות שאני כן מאמינהבניסים, הסיכוי שזה יקרה קטן, לצערי. כלומר- מבחינה כלכלית השיקול לעבור למערכת הממלכתית ברור לגמרי ומוצדק לגמרי, אבל מבחינת האושר של הילדה הוא קצת פחות ברור, אלא אם ביררתם וגיליתם שיש בביה"ס המדובר אנשי חינוך לטעמכם.
במילים אחרות- כל הרעות החולות שתיארת מביה"ס הפרטי הם דברים שקיימים במערכת הממלכתית בשפע, וזו גם, למרבה האירוניה, אחת הסיבות המרכזיות לפריחתה של המערכת הפרטית…
והערה קטנונית למען הפרוטוקול בלבד- לגבי הדמוקרטי כבר עניתי לך כאן מזמן http://www.notes.co.il/tali/49881.asp
ועדיין, אם, כפי שכתבת לאביבה החינוך הדמוקרטי לא מתאים לך כאמא, אז את צודקת לגמרי בכך שאת לא שולחת אותה לבי"ס דמוקרטי, even if i say so myself…
וכבר ציינתי שאני שמחה שאת שוב כותבת כאן?
אמנם מספר קטן מאד מתקבל, אבל אולי יעודד אותך לדעת שיש העדפה מתקנת לבנות (;
מה שכן, אם היא תתקבל אתם תצטרכו להיות עם היד על הדופק. ישנם בתי ספר שנוהגים להסיט תקציבים ממשרד החינוך (שיועדו למחוננים) לטובת כל מיני פעילויות אחרות כגון להקת בית הספר, תמיכה בתלמידים אתיופים וכדומה. הגישה היא שהמחוננים יצליחו בכל מקרה, אז לא כל כך צריך להשקיע בהם…..
ואחרי שהתאהבתי בפרטית שלך, הרשיני להגיד בהשתתפות שצפויים לה חיים לא קלים. אך מעניינים.
ונזכרתי בסיפור שאמא שלי מספרת כל פעם (אני זוכרת רק קטעים מתוכו)
בכיתה ד' המורה החליטה שאני כנראה זקוקה לחינוך מיוחד או חינוך מסייע או לא יודעת איך קראו לזה אז במילים מכובסות, אבל בפחות מכובסות – היא רצתה להעביר אותי לבית ספר למפגרים.
בקיצור, אמאשלי שלחה אותי לעשות בדיקה פסיכולוגית או משו כזה. הם חזרו על הבדיקה איזה שלוש פעמים כי לא האמינו לתוצאות שהיו כנראה גבוהות בטירוף (זה הקטע שאני דווקא זוכרת – שישבנו באיזה מקום רועש ומלא בלאגן ונתנו לי לעשות כל מיני תשבצים ולהשלים צורות ולבנות דברים ונורא נהניתי)
מסתבר שבשעורים היה לי כל כך משעמם שקראתי ספרים מתחת לשולחן ולא הגבתי לנעשה סביבי…
אבל להקפיץ אותי כיתה או להעביר אותי לכיתת מחוננים היא לא הסכימה אמאשלי ועל זה אני מודה לה עד היום.
וכדי לענות לך על הכל, ידרש פוסט נוסף (אל תקפצי, אני נורא עייפה). וכן, פרטי מתורגם אך ורק לעלות כספית. אני לא מרשה לעצמי לדגול בתיאוריה כזו או אחרת משום שאין תיאוריות מושלמות ואין ילד שמתאים לתיאוריה בצורה מוחלטת. לא חשבתי על חינוך פרטי בארץ, אבל כשהאפשרות תוארה בפנינו על רקע פרחים ופרפרים, חשבנו שנינו, ששם הילדה תחובק ותועשר. הדבר האחרון שחשבנו הוא שדווקא בכזו מסגרת איכותית ישימו לה רגל. אני מקווה מאוד שהבחירה העתידית שלנו תוכיח את עצמה. הבחירה הנוכחית כשלה אפילו באידיאולוגיה של עצמה ובעיקר חטאה בחטא הגאווה והאליטיזם. על עצמי למדתי שאולי אני לא כל כך קהילתית כמו שהתיימרתי להיות.
שלום (וגם מיכל שתהתה בעניין), האופציה של יום שליפה בשבוע, נראית לנו מצוינת בעיקר כי שם הזאתי תתרועע עם שכמותה ולא תרגיש חריגה. מבחינה אקדמית לא נורא מעניינת אותי ההתקדמות שלה ביחס למסגרת, כן מעניין אותי החיברות שלה כי זוהי למעשה הסיבה שבגינה היא יוצאת מהבית ולא מתחנכת בחדר.
אסתי, כן. אני מסכימה. היא בסדר. אנחנו כנראה נשאיר אותה…
בכיתה הנוכחית שלה יש 2 ילדים כמוך שעד אמצע כיתה ב' הוכחש מצבם נואשות ע"י ההנהלה. אני מאחלת להם רק טוב. באמת. אני הכי לא מסתדרת עם הטיעון של "בית ספר צומח". גם בהליך הצמיחה יש איזה לבלובון והילדים למרות הכל, הם לא שפני נסיון שאת תוצאות החינוך שלהם רואים רק במחזור החמישי אחריהם.
כיתות מחוננים אין בסביבה עד כמה שידוע לי, אלא רק פורמט יום שליפה ולהקפיץ כיתה מעולם לא הסכמנו. את יודעת מה עושה לאבא של הפרטית (שהיא גם יפיפיה וגם חכמה אבל מנטלית היא בדיוק איפה שהיא אמורה להיות) המחשבה שאם תקפוץ כיתה אזי בגיל 15 היא תהיה עם בני 16, רשיון על אופנוע ועישון? חלושעס. זה מה שזה עושה לו.
אני בטוחה שהילדה מדהימה, גם יפה וגם מיוחדת במינה. קראתי פעם דברים שאמרה כאשר התפרסמו במוסף של מקומון כלשהו, עם זאת אני משוכנעת שהסיבה שסירבתם להקפיצה כיתה אינה נעוצה בחלושעס שקבלתם עקב העובדה שהיא עלולה להתרועע עם מיני גברברים ופיתויים בחברת מי שאינם בני גילה. חינוך טוב ואיטליגנציה כמו שלה ודאי יסייעו לה בהתמודדות ממין זה.
אחלה רשימה.
ולא קופצת – בזמנך החופשי ואחרי כמה שעות/שנות שינה טובות. אין בעיה, אני סבלנית…
אני מרשה לעצמי לדגול בתיאוריות מסויימות למרות ולצד ההסכמה המוחלטת שלי עם הנחת היסוד שלך- אין תיאוריה מושלמת ואין ילד שמתאים לתיאוריה בצורה מושלמת ובי"ס טוב, בעיניי, הוא בי"ס שמתאים את התיאוריה לילדים הספציפיים שנמצאים בו ולא כזה שמנסה להתאים את הילדים לתיאוריה… (הקטע הזה של מיטת סדום כבר הוכח הסטורית כלא-מי-יודע-מה…).
הטיעון של בי"ס צומח נשמע לי בולשיט אחד גדול, בי"ס צומח זו הגדרה טכנית שמדברת על כך שכל שנה מוסיפים עוד כתה בהדרגה, אין ולא אמור להיות שום קשר בין ההגדרה הזאת לבין הזנחת צרכים של ילדים שנמצאים שם כרגע!
אני סקרנית לדעת מה האידיאולוגיה שהם התיימרו לה, אבל מבינה שעדיף לחכות עד סוף שנה"ל ו/או שיהיו לך זמן ואנרגיה לענות בערוצים פומביים פחות (רק אם בא לך. אני לא חתול, זה לא יהרוג אותי…).
לצערי, לצד יוזמות חינוכיות יפות ואמיתיות, יש בשדה הזה גם המון פוזה והמון יומרות בלי כיסוי – גם בחינוך הפרטי וגם, אגב, בממלכתי, אבל זה לא בהכרח אומר משהו על התיאוריות, זה מעיד בעיקר על האנשים שמנסים להפעיל אותן…
והכי חשוב בעיני זה הנכונות שלכם לעשות אחורה פנה ולנסות משהו אחר אחרי שהסתבר שהבחירה הקודמת לא התאימה לפרטית שלכם- זה הכי חשוב בכל מסגרת שלא תהיה.
אבל זה מה שאני אמרתי מאז שהיא היתה בכיתה א'. ברגע שמתקבלת החלטה להקים בית ספר ומתקבלים אליו תלמידים, "צומח" זה מצב דמוגרפי ותו לא. אם אתה לא מסוגל לדאוג לתלמידים שלך בלי קשר לתיאוריות או לערכים בהם אתה מאמין אז כנראה שלא נועדת להיות איש חינוך.
האידיאולוגיה שלהם היא פשוטה. מאוד פשוטה ומאוד נכונה ומאוד נעימה. בשיחת היכרות חשבנו שיהיה מאוד קשה לקלקל כזו אידיאולוגיה משום שהיא כל כך פשוטה והגיונית, בפועל כשהם לא קלקלו הם פשוט לא השקיעו טיפת מאמץ מחשבתי ופספסו בגדול גם בתחומים בהם החינוך הממלכתי כן נותן מענה. נראה שהתפספסו להם דברים סתם מתוך עצלות או אגו.
דוגמא אחת קטנה היא אותו יום שהגענו לבית הספר ובראש ערימת הז'ורנלים שהילדים מביאים לעיון וגזירה התנוסס לו בגאון גליון בלייזר. אז נכון, זה לא פורנו ונכון העירום שם ברובו מרומז וללא ספק האותיות הקטנות מרתקות (ושאפו לידידי גדי שמשון) אבל כתבת האמצע וכותרתה המלבבת "100 סיבות להיות הומו" והמדור של קארין ארד בעמוד שאחרי (משה הג'ינג'י רוצה לדעת למה בנות לא דוחפות לו אצבעות לתחת) התעלמו מהעובדה שילדי כיתה א' לא קוראים עדיין ונעזרו גם באיורים ססגוניים. כשהתקשרנו לסמכות העליונה להביע זעזוע היתה התשובה שקיבלנו: "אם אתה חושב שאני אגיע לבית הספר בשעות הערב רק כדי למיין עיתונים, אתה מבזה אותי ומבזה את עצמך". אכן, תמונות קשות (ואם היית יודעת באיזו מסגרת מדובר היית מגחכת אפילו יותר).
בנוגע למורה הספציפית, שטחנו את טענותינו כבר מהשנה שעברה ונענינו: "מה אתם רוצים? יש לכם שעה נוספת כל יום ויש לכם מורה בסדר גמור".
אז זו השורה התחתונה. בשביל בסדר גמור אני לא צריכה לשלם את הנדוניה של סבתא שלי. בשביל טוב, אולי.
ואם כך באמת אין שום סיבה להיות שם.
אגב, לא צריך לבוא בערב למיין עיתונים, מספיק להעיף מבט לפני שנותנים אותם לילדים או אפילו בזמן שנותנים אותם לילדים- פשוט לשים עין על הערימה ולהעיף משם מה שלא צריך להיות שם.
נדמה לי אפילו שאם כשהתקשרתם להתלונן היו אומרים לכם משהו בסגנון "אופס, סליחה, לא שמנו לב", זה היה פחות נורא…
אנשי חינוך צריכים להרוויח הרבה יותר כסף מהמקובל, זה ברור, אבל מי שמסתכל על ילד ורואה רק עוד ספרות בתלוש המשכורת שלו לא ראוי להיקרא איש חינוך.
ועכשיו אני כבר מ-מ-ש סקרנית לדעת באיזו מסגרת מדובר, למרות שברור לי, ואני מקוה שגם לך, שזה לא אומר דבר וחצי דבר על האידיאולוגיה הזאת-תהיה אשר תהיה, אלא על הטמטום והאטימות של האנשים האלה שמתיימרים לפעול בשמה על חשבון הילדה שלך.
אלה עיתונים שהילדים הביאו בעצמם לבקשת הצוות.
ולטענתם, הם לא ידעו מה זה בלייזר…
והאמת היא שאני קצת מתביישת לספר באיזו מסגרת מדובר. זה יוציא אותי טיפשה 🙂
אבל בלי קשר למסגרת הספציפית, אני שותפה שלמה לקביעה שלך בנוגע לאנשי חינוך. האמיתיים לא שם כדי להתעשר, הם שם כי הדבר בוער בעצמותיהם. ואחרי שכתבתי את זה אני מתחילה לחשוב אם אני לא כותבת כאן שיר הלל למערכת החינוך הממלכתית. אחרי שקוראים את הטור של יאיר לפיד על חוק נהרי 2 אני מרגישה קצת אשמה. אולי באמת צריך להתחיל בהשקעת המרץ ההורי בחיזוק הקיים?
כשמגיעים בבוקר לכיתה מעיפים מבט על ערימת העיתונים, וכדי לצנזר כותרות כמו שציטטת לא צריך לדעת מה זה בלייזר… (זה לא סוג של בגד כזה?!?)
לא מוציא אותך טיפשה. לגמרי לא (-:
אבל לגבי המסקנה אנחנו בכל זאת חלוקות… כי במערכת הממלכתית אכן יש גם אנשי חינוך טובים ואמיתיים, אבל הם גם לא הרוב וגם המערכת הממלכתית הרגילה מלאה בכל כך הרבה תחלואים והנחות יסוד שגויות, כך שגם האנשים הטובים ביותר מוצאים את עצמם אוכפים נהלים שלא מקובלים עליהם ושחוקים עד דק ומותשים ועצבניים ומתוסכלים ובעיקר לא מצליחים לתת לילדים את החינוך שהם עצמם מאמינים בו. some of my best friends עונים להגדרה הזאת בדיוק…
ועם הטור של לפיד והקפיצה האוטומטית (וסליחה-הגזענית) נגד נהרי יש לי אי אלו בעיות, אבל אני לא בטוחה שיש לי ו/או לך אנרגיה להכנס לזה באמת עכשיו…