|
אולי זו הפולניות שבי ואולי אני סתם ממציאה דברים, אבל תקופת החגים האמריקאית שמגיעה לשיאה בחג המולד, היא אחת התקופות המסובכות יותר לפירוש אצל הילדים, ואפילו האמריקאים.
החיים בבוסטון הם קרש קפיצה מעולה להכרת תרבויות, חגים ומסורות מכל העולם. לרוב הארועים בתקופה הזו שמתפרשת בגדול על פני שלושה חודשים (החל מההכנות לליל כל הקדושים שחל ב-31 לאוקטובר וכלה בערב השנה החדשה וארועי הלילה הראשון ב-31 לדצמבר). כל האירועים הרשמיים לעולם יכללו את המילה "חגים" ללא כל קונוטציה דתית ובראשי חוצות לעולם יעמוד עץ ולא חנוכיה. הצד השני של נקודת המבט הזו הוא שיש הבדל בין תייר לתושב בארץ זרה.
כתייר, אירועים שכאלה מלהיבים, האורות והצבעים מקסימים ולתקופה מוגבלת זה לא באמת חשוב מאיפה באים או לאן הולכים ואפשר לחגוג בלי לחשוב יותר מדי. כשאתה תושב זר אתה מאוד רוצה לקחת חלק אבל אז נדלקת מנורת ה"מסורת מול ילדים" ומתחילים לחשב חישובים על ראוי יותר ופחות להכניס הביתה ומה יגידו סבא וסבתא כשנדבר איתם בסוף השבוע.
כך, לפני שנה בדיוק, מצאנו את עצמנו באירוע הדלקת אורות החג. לאסימון שלי לקח קצת זמן ליפול ובאמת שלא הבנתי את הקישור שבין חבורת צ'ארלי בראון, מפצח האגוזים וחג המולד. כששאלו אותי אם אני חושבת שהפרטית תסכים לעמוד על הבמה ולעזור לראש העיר בספירה לאחור עניתי כמובן בחיוב. הגאווה תפחה כשנוכחנו שהיא הקטנה ביותר שנבחרה ולכן היא מחזיקה ביד את שלט מספר אחד. רגע אחד אחרי חבשו לה מצנפת פרווה אדומה. "אמא! תראי! יש לי כובע של סנדי קלוז!" צטטה הצפצפה את טים ברטון ולי צלצל פעמון גדול מאוד בראש. אך למרות כל הסימנים והאותות, נשאר הטקס בגדר "פתיחת ארועי החגים" ותו לא ואני לקחתי הביתה ילדה אחת מאושרת עם כובע פרווה חדש חם ואדום וגיחכתי בכל פעם שנזכרתי איך זו שנתנה את ההוראה לעץ הגדול להדלק היא יהודיה ישראלית וכמה נחמד לחיות בכור היתוך תרבותי.
שבועיים לאחר מכן התחילו השאלות שהתחילו ונגמרו ב"למה לנו אין עץ כמו ל…?" הסכמנו שזה נחמד, אבל זה "לא שלנו". הבאנו סביבונים, חילקנו מטבעות שוקולד, שרנו שירים ועשינו סדנאות עם שעווה, שקפים וצלופן תוך שימוש בווריאציות שונות של לטקעס ושליפת מתכוני סופגניות של סבתות. "זה נחמד" פסקה הפרטית עם שמש על הראש. "אבל עץ יותר". כשניסינו לשכנע שוב שחנוכה זה אחלה, זכינו למבט מזלזל ולפסיקה נוקבת – "חנוכה מגעיל". "בעיה שלך", ענה לה נר גימל. "ככה זה להיות יהודים. מגעיל". בינינו? לשנינו היה ברור שהיא צודקת ומה ש"הם" מספקים הרבה יותר מנצנץ ואטרקטיבי מנרות שאסור לגעת בהם בחנוכיה דקורטיבית.

השנה דברים היו קצת שונים. כל שנה היא שונה כשמגדלים ילדת טרום חובה עם פה של בוגרת אוניברסיטה. יריית הפתיחה נורתה כשהיא הבינה שאין שום סיכוי להתווכח או לנסות לשכנע אותנו לדחוף "חנוכה בוש" (על המנהג המגונה של המקומיים לתת מתנה בכל אחד משמונת ימי החנוכה כדי שלא ירגישו מקופחים היא עוד לא שמעה למזלנו). לא עברו יומיים מחג ההודיה וקיבלנו הזמנה מפתיעה מהורים של חברה מהגן לחגוג איתם את חג המולד בתנאי שנביא איתנו חנוכיה וסופגניות כדי שגם שלהם תוכל לספוג קצת מסורת אחרת.
אז נפתחה הרעה מכיוון אחר. החברה רצתה לקנות לפרטית מתנת כריסמס "אבל היא לא חוגגת כריסמס" הסבירה לה אמא שלה, "את יכולה לקנות לה מתנת חנוכה". הקטנה כמובן לא הבינה מה רוצים מחייה וכיאה לילדה מחונכת שאלה מה זאת אומרת. אמה, מצידה, הייתה מאושרת שהזו מתעניינת בעולם שסביב והתפנתה להסביר: "פעם היה איש אחד, שקראו לו ישו וכל מיני אנשים חשבו שהוא מאוד מיוחד. היו אנשים אחרים שלא חשבו שהוא כל כך מיוחד, והם חוגגים את חנוכה".
איי.
היא חשבה שבזה יגמר הסיפור, אבל אז פערה החכמולוגית עיניים ושאלה: "ומה איתך ועם אבא? אתם חושבים שהאיש הזה ישו היה מיוחד?"
האיי השני הגיע מכיוון האמא שכל קשר בינה ובין דת, כנסיה או לידת ישו מתמצה בציורי הסנטה מתגלש לו בארובה על בקבוק של קוקה קולה.
"וחוץ מזה", המשיכה האיינשטיינית הקטנה להקשות תוך שהיא תוקעת קיסמים דמיוניים בכפות ידייה של האם, "אם הם באים לפה בכריסמס, אז יוצא שהם כן חוגגים. איתנו".

בינינו, כל המסורות והתרבויות הן כיף גדול כשיודעים לקחת את החיובי מכל אחת. באופן מסוים קל מאוד להסביר ש"אנחנו יהודים ולכן אנחנו סובלים גם את מה שלא כיף ביהדות" ובו זמנית להתארח בחגיגות חג מולד ולקבל מתנה מסנטה.
ועם כל הכיף והנצנצים בל נשכח שגם "להם" יש את הסבל היחסי ולא כל ילד זכאי ליחס חיובי. לי אישית מאוד הפריע הפרסום המסיונרי והמנוכר לארוע שנתלה על לוח המודעות (בבוקסה שלמעלה). אם זה היה פלאייר למחזמר החדש של הארי פוטר, אני מניחה שהייתי מתייחסת אליו אחרת, אבל העובדה שההתייחסות של קצין המבחן הבוחן כליות ולב היא חלק בלתי נפרד, יש לי בעיה עם האפליה כביכול בין הילדים. שנאמר – אם אתה רוצה לירות, תירה, אל תבלבל במוח על התנהגות טובה או לא.
2 תגובות על “מיהו יהודי והלחי השניה”
לדורותיהם וחדשים בתחום החשיפה למתקפת הסנטה, קרו גם דברים מרחיבי אופקים כמו גם מחמיצי לב: למדנו על ה-Kawanza ובמקביל אנחנו משווקים נמרצות, חדשות לבקרים את "אנחנו לא חוגגים כריסטמס" (כן, אנחנו הולכים לחברים שחוגגים ולא, לא יהיה לנו עץ/מנורות מהבהבות וכד').
הטיבה להגדיר זאת אמא לשניים, יהודיה אמריקאית, נשואה לנוצרי ומגדלת ילדיה על ברכי היהדות: Christmas is so desirable, במובן "נחשק" – האסתטיקה שמלווה את החג היא אכןנחשקת. מה שכן, מעולם לא נכנסתי לחנות כלבו (דוגמא אקראית? ה"משביר" לצורך הענין) ושמעתי שירי חנוכה ענוגים המלווים את מסע הקניות.
אמריקה.
בוש כבר יש לנו, צריך רק לקשט אותו ברוח החגים:
http://www.eroticart-studio.com/he-gallery-b.php