בסוף זה תפס גם אותי. לרגע אחד אתמול בערב חשבתי שהשילוב של סיגריה ומינוס 10 מעלות לא יכול להיות נעים בשום מצב, בייחוד לא עם הבירה וחצי שהרשיתי לעצמי לשתות אחרי תקופה די ממושכת של התנזרות מכורח. רצה אלוהי הפוליטיקלי קורקט והאימהות הטובות להטיח בי את האשמה והפיל אותי למשכב. לקח לי שעה וחצי של דמדומי הזייה ונסיון כושל לרוקן את הכיור מכלים להבין שהגיע הרגע שבו אני נכנעת לתיאוריות הפוסט פמיניסטיות ונוהגת כגבר מן המניין – כלומר, גונחת, נאנקת, ממלמלת מלמולים חסרי פשר ומרחמת על היתומה שאשאיר אחרי בשעות הקרובות.
חברה גרמניה, אחות בהכשרתה, שראתה אותי בבוקר מיד בדקה לי דופק וחום. "שנל!" היא פסקה, "למיטה". בהיתי בה משל ראיתי מערכון של לול בשידור חי וזחלתי אל מתחת לשמיכה עוטה חיוך דבילי. בדמדומים עוד שמעתי אותה מתארת לי שיקוי פלאים חדש שמכיל גם אלכוהול וצובע הכל בצבעים יפים יותר מהר מאוד.
זה אחד הדברים הטובים באמריקה. הכל זמין ואינסטנטי. תרופה לשעלת עם חום, בלי חום, עם גרדת, בלי פריחה ומילת הקסמים היא אינסטנט. הכל עובד מהר וביעילות כדי שחלילה לא תתנתק מהשיגרה. מי שלא מאמין מוזמן לראות בטלוויזיה את זו שממליצה על כדורים לטיפול בהרפס הואגנילי שלה שתוך כלום זמן חזרה לחיים פעילים אפילו יותר מקודם. הבעיה שלי היא בהתערבות היתר של המדע בתהליכים הטבעיים של הגוף. את הוירוסים שלי אני מחסלת בזמן המתאים לי גם אם זה אומר שאגיע לרמות התעלות נפש נדירות מבחינת היכולת שלי לשתוק בכל אינטראקציה של הפרטית עם אבא שלה. לחולת שליטה כמוני זו לא מטלה פשוטה, אבל אם אני חולה – אז עד הסוף.
אבא של פרטית חזר הביתה הביא לי כוס מיץ תפוזים שסחט בעצמו ושאל איך יוכל להקל על ייסורי. הסברתי לו לאט ובמינימום הברות שאין שום דרך להקל עלי את דרכי האחרונה, אלא אם כן יקח על עצמו את הטיפול בארוחה של שבת.
הוא חייך חיוך מסופק. תוך שעה חזר הביתה עם אחת פרטית צוהלת ומגש פיצה מהסוג האהוב עליהם (ולטענתו גם עלי) מתוך מחשבה שארוחת ליל שבת אחת שיורדת לטמיון לעומת ארוחה שמחה ונטולת כלים זהו איזון בריא ומוצלח. "אולי תדליקו נרות שבת?" ניסיתי אך הם כבר מזמן היו במחוזות אחרים. "אולי תנוחי? את חולה", הציעו לי בהתחשבות. "הוירוסים שלך קופצים מסביב?" שאלה הפרטית בהבעה אמפתית, "כי אני לא רוצה להדבק". אחרי עשר דקות זחלתי חזרה לכור מחצבתי בנסיונות להגות בסבלי המתעצם, שהופרעו באינטראקציית המשחק שלהם. כל משחק שהיא הציעה, התקבל בברכה על ידו בתנאי שתתן לו לנגן שיר בחלילית קודם לכן. אחרי עוד כמה דקות כשהוא חילל את כל רפרטואר חוברת א', כולל הפולקה והיא צווחה שהיא רוצה לשחק ולא לנגן דמיינתי את עצמי פורצת לחדר ומספקת לשניהם את עקרונות המשחק ושעות הפנאי המשמעותיים. הם לא שמעו אותי. אולי כי הכריות מסביבי בלמו. רגע של עונג נרשם כששמעתי אותו נאנק ואותה מנתרת "אבא סובל! אבא סובל!" היא צרחה בעונג עילאי שקיים רק בגיל 4 ואני הרגשתי צדק פואטי לרגע אחד. הוא עבר די מהר כי כשכבר טרחתי לדדות אל פתח החדר שמעתי אותו שואל: "תגידי, את חושבת שאמא באמת חולה או שהיא סתם עושה הצגות?"
אחד ועוד אחד פשוט הבהירו לי שהיום אני האם הנעדרת. כל נסיון לשמר עקרונות וערכים עליהם עבדתי בארבע השנים האחרונות נמוג עם סירובי להכנע לתרופות האינסטנט.
שיהיו ארנבים ירקרקים עם נוצצים נחמדים לכולם, כשהוירוסים יפסיקו לקפץ נשוב לשידורינו הרגילים.
15 תגובות על “קונטרול פריק”
גרמניה שאומרת לי 'שנל' היתה מייד גורמת לי להרגיש קצת יותר טוב.
תרגישי טוב ילדה ותשתי תה ירוק.
יוכל לעזור לך במצב כזה. אולי גם תה ירוק, לא יודעת, יכול להיות שגם תה ירוק זה סוג של אלוהים.
גבר חולה זה הדבר הכי פתאטי שאני מכירה. כשההוא שאיתי חולה, אני תמיד משתעשעת ברעיון לגאול אותו ואותי מייסוריו.
עכשיו ברצינות, הווירוסים שלך באמת קופצים
מסביב? לא, כי גם אני לא רוצה להידבק.
תהיי בריאה מותק }{
למרות השם והמייל כותב לך הזאב השחור שממשיך להנות מלקרוא אותך, למחות כנגד חילול הרעיון הפמניסטי וטימואו ע"י השמצת המין הגברי ללא כל ביסוס, ובסוף מאחל לך רפואה שלמה ומהירה .
נדבר בקרוב
ומנוחה,שהוירוסים לא ינשכו אותך!
השותפות שלי לחדר בקולג' מאוד אהבו Nyquil כשהיו חולות. לא יודעת אם זה מרפא, אבל למיטב זכרוני זה אלכוהולי, ועושה לראות צבעים יפים.
אם הוירוסים ימשיכו לקפוץ מסביב אני לא באה 🙂
…מהוירוסים
אסף, זה יפה ששמת לב לגרמניה ולא להרפס הואגינלי. באמת ראוי לציון.
דיאנה, אם וירוסים עוברים באלחוטי אז את אשמה.
בא לך להסביר לזאב השחור במה הוא זכה? בשורה התחתונה הוא הגבר היחיד שאני מכירה שבאמת מוחה על הפיכתו לפדלאה כשהוא אינו בקו הבריאות. מצד שני, אני לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שלו כפדלאה. ככה זה כשלא מעשנים, אוכלים בריא ומתאמנים קבוע.
גילי, עם הקוקטיילים שכבר צרכתי ביומיים האחרונים אני פוחדת לנסות עוד משו. היום אני מחוץ למיטה כי הבטחתי לה את ההצגה של בת הים הקטנה ואני אעשה את זה גם אם זה יהרוג אותי כנראה.
טלי, רשימות כולו עובר שינויים. את הסגול החדש שקיבלתי לא אהבתי וזו ברירת המחדל עד שאמצא משו הולם יותר.זה גם מתאים לי למצב הכללי.
רוני, אל תאיימי עלי. את תאכלי גפילטעפיש גם אם זה יכנס לך מהאף.
10 דקות אחרי שכתבתי את התגובה הקודמת זחלתי כתולעת חזרה למיטה. עכשיו אני שוב תקשורתית, אחרי עוד כמה כדורים וצלחת מרק עוף.
הפרטית בכלל לא פה. השמועות אומרות שבאו ההורים של החברה שלה ולקחו אותה לראות איזה בת ים קטנה או משו. אולי תוך שעתיים אני אתחיל לחפש אותה.
לבי לבי לך במצבך העגום. בימים טובים יותר היית את עצמך פרטית של מישהי שדאגה לך והייתה מוכנה לעשות הרבה כדי להיטיב את מצבך. היום, כשאת רחוקה, נותר רק להניד ראש בעצב ולהתמלא דאגה לאור העובדה שזנחת עקרונות קודמים ואימצת לעצמך התנהגות גברית מובהקת. בעוד ימים מספר כשתתאוששי ותגרשי את עדת הוירוסים הקופצים ומרחפים סביבך תוכלי להמשיך לספק לזאב השחור את ליטרת הבשר ממנה הוא נהנה כל כך. תזכרי רק שמה שלא הורג מחשל, עובדה שבני המין החזק מתעלמים ממנה לחלוטין.
עוטפת אותך באהבה כמו תמיד.
אם אני מבינה למה החברה הגרמניה שלך חושבת על אופנת עילית במצבך העגום.
שמה שלא מחשל אותך, לעיתים קרובות הורג אותך.
לחשוב על חישול…
BOY NAMED SUE
My daddy left home when I was three,
And he didn't leave much to Ma and me…
Just this old guitar and an empty bottle of booze.
Now, I don't blame him cause he run and hid,
But the meanest thing that he ever did
Was before he left, he went and named me 'Sue'.
Well, he must o' thought that is was quite a joke,
And it got a lot of laughs from a' lots of folk.
It seems I had to fight my whole life through.
Some gal would giggle and I'd get red,
And some guy'd laugh and I'd bust his head.
I tell ya, life ain't easy for a boy named 'Sue'.
Well, I grew up quick and I grew up mean,
My fist got hard and my wits got keen.
I'd roam from town to town to hide my shame.
But I made me a vow to the moon and stars
That I'd search the honky-tonks and bars,
And kill that man that give me that awful name.
Well, it was Gatlinburg in mid-July
And I just hit town, and my throat was dry.
I thought I'd stop and have myself a brew.
At an old saloon on a street of mud,
There at a table, dealing stud,
Sat the dirty, mangy dog that named me 'Sue'.
Well, I knew that snake was my own sweet dad
From a worn-out picture that my mother'd had,
And I knew that scar on his cheek and his evil eye.
He was big and bent and gray and old,
And I looked at him and my blood ran cold,
And I said: "My name is 'Sue!' How do you do! Now you gonna die!"
Well, I hit him hard right between the eyes,
And he went down, but, to my surprise,
He come up with a knife and cut off a piece of my ear.
But I busted a chair right across his teeth
And we crashed through the wall and into the street
Kicking and a' gouging in the mud and the blood and the beer.
I tell ya, I've fought tougher men,
But I really can't remember when,
He kicked like a mule and he bit like a crocodile.
I heard him laugh and then I heard him cuss,
He went for his gun and I pulled mine first,
He stood there lookin' at me and I saw him smile.
And he said: "Son, this world is rough,
And if a man's gonna make it, he's gotta be tough,
And I know I wouldn't be there to help ya along.
So I give ya that name and I said good-bye.
I knew you'd have to get tough or die,
And it's that name that helped to make you strong."
He said: "Now you just fought one hell of a fight,
And I know you hate me, and you got the right
To kill me now, and I wouldn't blame you if you do.
But ya ought to thank me, before I die,
For the gravel in ya guts and the spit in ya eye
Cause I'm the son-of-a-bitch that named you 'Sue'."
I got all choked up and I threw down my gun
And I called him my pa, and he called me his son,
And I come away with a different point of view.
And I think about him, now and then,
Every time I try and every time I win,
And if I ever have a son, I think I'm gonna name him
Bill or George! Anything but sue! I still hate that name!
http://www.banned-width.com/shel/works/boysue.html
זו ש, כשרואים את החברה הגרמניה שלי, הדבר האחרון שחושבים עליו זו אופנת עילית. הראשון, לעומת זאת, זה משהו שיצא מקן הקוקיה אבל ניחא. היא אהובה מאוד ומלאה רגשות אשם בכל פעם שאנחנו נפגשות, כתוצאה ממערכת החינוך של הדור השלישי בגרמניה.
דיאנה ודוד – תזכו לברכות. אם לא הייתי יודעת שאתם חושבים עלי טובות, הייתי חושבת שההפך הוא הנכון ושאתם חושבים עלי טובות. חייכתם אותי שניכם ונטעתם בי עזוז לקום אל הכיור ולהלחם בצלחות. עוד חייכה אותי אמא שלי ששאלה בתום גמור – "אבל מה כל כך רע בשם סו?" כששלחתי אותה לקרוא את כותרת השיר, הגיבה "נו, היום עם כל השמות של היוניסקס, כבר אי אפשר להבין שום דבר".
תודה לכל הפוקחים עלי עין – המצפים להתאוששותי או המחכים לצוואתי. מעודד לראות את מונה הצפיות של הפוסט הזה מרקיע שחקים בניגוד לפוסטים אחרים שבהם השקעתי מחשבה. באמת הוכחתם את עצמכם וכל הכבוד.
well, qouting Wally:
"…things that don't kill you make you WEAKER. Great minds DON'T think alike. If they did, the patent office would only have about fifty inventions. I started getting suspicious when I cried over spilt milk and the cashier took it off my bill."