יש? אלוהים.

חנוכה הוא זמן מצוין לעימותים לכל מי שמגדל דרדקים בגולה. ככל מנתחי המקורות גם את העימותים האלה ניתן לחלק ל"שבין אדם למקום" ול"שהגדת לבתך בת החמש וחצי עם ג'ורה של בת 22".

עוד בשנה הראשונה לשהותנו (ונדמה לי שכבר סיפרתי את זה) הודיעה הפרטית שחנוכיה זה אולי נחמד אבל אין על עץ גדול, מבריק ונוצץ עם אורות מהבהבים והמון מתנות קסומות מתחתיו. בתגובה, ניתקנו אותה מהתרבות השלטת והענקנו לה מתנה אחת בלבד בצורת מחברת/עיפרון/סוודר מחמם במיוחד ובזאת נפתרה סוגית האדם-מקום (למעשה היינו צריכים לתת לה פלסטר גדול במיוחד בשביל קצת שקט, אבל חששנו).

השנה, במסגרת העממיות, פרצה עלינו עונת החגים בעומס של שאלות והגיגים פילוסופיים שדווקא לא עוסקים ב"שלנו" ו"שלהם", אלא בהגדרה קיומית ומהותית יותר – מיהו פאפא נואל, או בשמו הרווח – סנטה קלאוס.

הסוגיה הפילוסופית דנן אינה רלבנטית רק לנו, אלא למעשה להרבה אחרים – יהודים ונוצרים כאחד ברחבי העולם כולו. קחו לדוגמא את הסיפור הזה – מורה בבית ספר יסודי פוטרה לאחר שהשחיתה את נפשם הרכה של הילדים ודיווחה שסנטה, לא עלינו, לא קיים. חמישה ילדים לקו בהלם, כמה הורים זעמו ונציג המשטרה הרגיע את הרוחות בכך שצוטט אומר: "כמה ילדים היו מאוד מוטרדים, אך דיברתי איתם ועכשיו הכל בסדר", או במילים אחרות – הסברתי להם שהמורה הפסיקה לקחת את התרופות אחרי שנמלטה מההוסטל אבל עכשיו מחרבנת המסיבות באה על עונשה.

בקרב ברי דעת, התגובה הראשונית לסיפור היא כמובן זעזוע מוחלט מבורותם של ההורים, הילדים והרשויות שמאשימים את הצדיקה היחידה שבכוחה לחנך את האיגנורנטים. במחשבה שניה, מהו מקומם של מורים ומחנכים בחינוך אמיתי החורג מגבולות המקצוע המסוים וכמה חופש ראוי להנתן להם בחוות דעת על אמונות שונות?

"אז סנטה הוא לא אמיתי? או שרק יהודים לא יכולים להאמין בסנטה קלאוס?" שאלה הפרטית בסוף יום קניות שבו תחת כל עץ רענן ישב שמן מזוקן ואדום לחיים שהחגורה המהודקת מדי למותניו לא השאירה מקום לספק באשר למוחשיותו. "מה את חושבת?" השבנו לה במטבע יהודית כשרה למהדרין. "שהוא לא יבוא אלינו כי אין לנו ארובה" השיבה זו באכזבה. "רואה?" צהל אבא שלה. "סנטה הוא אמיתי, אבל לא כל הילדים נהנים ממנו. רק העשירים שיכלו להרשות לעצמם ארובה!" "לא". היא השיבה בעגמומיות. "הוא לא אמיתי. אלה סתם אנשים מחופשים".

אז הילדה שלנו ללא ספק חכמה ומאמינה במפצים ואבולוציה על פני כוח סמוי וסיפורים פנטסטיים, ובכל זאת – קשה לי המחשבה שיום אחד היא תעדיף תיאוריות מדעיות יבשות על פני חלומות ודמיון. מי מאיתנו לא נהנה לפנטז ולייחל לבלתי אפשרי שיקרה? ומה רע בלפתוח את הדלת לאליהו הנביא ולהאמין שהוא בכבודו שתה את היין שנשאר בגביע ולא אבא? ואולי באמת כל הצעצועים עושים מסיבה כשהאור נכבה? שיקום מי שלמרות הסטטיסטיקה לא מילא לוטו ולמשך יומיים, עד ההגרלה לא הרגיש מליונר?

אז נכון שהעולם לא תמיד ורוד ונעים ויפה, אבל הדרך להסביר ולהאיר היא מורכבת ויחודית לרמת ההבנה של כל ילד וילדה ולפעמים דרך הדמיון המסוים הזה, משיגים ההורים שליטה מסוימת, גם אם ברמת ה"אם לא תתנהג יפה, לא תקבל מתנה". ומיהי אותה מורה נאורה שהפקיעה את הזכות לדמיון מידיהם של הילדים ואת הזכות להסביר ולהתוות דרך מידי הוריהם?

הפרטית מכירה את סיפורי בראשית על בוריים. הם יפים והיא נהנית לדמיין את גן העדן ותיבת נוח. היא גם אוהבת להבדיל בין קופים לקופים לבני אדם בצורה מאוד מציאותית ומוחשית ועדיין, היא ואבא שלה הכי אוהבים את סיפור הבריאה של מפלצת הספגטי.

מפלצת הספגטי המעופפת מתוך: http://www.venganza.org/about/

 

 

דווקא במחוזות עלובים כל כך, בהם כל הילדים מקשיבים לאמת הגדולה שיוצאת מפי המורה מתוך הנחה שאל להם לשאול או לפקפק כי ככה אמרו וככה זה, כדאי לעצור ולחשוב רגע. לשאול שאלות ולקבל החלטה חשובה וגורלית לעתידם – במה הם רוצים להאמין ועד מתי. אני לא תומכת בפיטורי מורים שכאלה, שלא התיישרו עם הקונצנזוס. אני כן חושבת שיש צדדים שלא חושבים עליהם כשקופצים להאשים את המערכת המענישה. אף אחד לא יוצא מאוד חכם מהסיפור.

ובאשר לפרטית – מתוקף הקהילה, השתתפנו במסיבת חגים גדולה שהציגה כריסמס לצד חנוכה. ללא סצינת המולד אבל עם בתי ג'ינג'ר-ברד ומסורות חגים מכל העולם. היא כן ישבה לסנטה על הברכיים, כי אולי בשנה הבאה היא כבר תהיה גדולה מדי ולא תאמין לו (אם היא כן תאמין לזקן גדול בחליפה אדומה שיזמין אותה לשבת לו על הברכיים, יהיה לה עסק איתי). סנטה היה לה נחמד בלי קשר ליהדות, נצרות או בודהיזם וסנטה נתן לה מתנה עוד בובת פולי פוקט לאוסף בעיקר כי הוא אמריקאי וזה מה שהוא עושה.

היא לא חושבת שהוא באמת יורד בארובה. לא כי היא גדולה מדי בשביל הסיפור, אלא כי הוא שמן מדי והזקן שלו לבן מדי. היא גם לא מבקשת עץ, כי עץ זה לא ליהודים.
היא כן הסבירה לחברים קטנים אחרים שבחנוכה אוכלים הרבה אוכל מיוחד. אבל רק אחרי שקיעת השמש ובכך צבעה רב תרבותיות בגוונים עליזים יותר.

העובדה שבאמת ניחמה אותה היתה שפיית השיניים שלחה לה מכתב בעברית, מה שאומר שהיא בינלאומית ומגיעה לכולם בלי הבדל.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות