בנים, בנות ומה ש(אין) ביניהם

התקשורת האמריקאית היום יומית אוהבת את העיסוק הכמעט אובססיבי במין, מיניות וזהות מינית. הסיפורים המועדפים עליה הם אלה שיוצרים את הסערות הציבוריות בין השמרנים לדמוקרטים, באין כאלה היא תסתפק בהטפלות לדמויות מצוירות שחיי האהבה שלהם משחיתים את ערכי הדור הצעיר ויכולותיהם האלסטיות יגרמו לכל מושל קליפורני להסמיק במבוכה.

זה התחיל כבר לפני שנים עם אריק ובנץ וממשיך עד לימינו אנו עם בוב הספוג ושותפו פטריק סטאר שזכו אפילו לסקר משלהם ב- CNN.

אחת לכמה חודשים מתעוררים חוגים פונדמנטליסטים כאלה או אחרים שמבקשים להציל את נפשם הרכה של הילדים מכל אלמנט בידורי שהוא. המחאה שלהם בד"כ מסתיימת בשערורייה פוליטית כזו או אחרת שמערבת קונגרס והומוסקסואליות.

זוגיות יציבה לאורך שנים. אריק ובנץ.

הוללות באננס תחת העץ. בוב ספוג ופטריק סטאר.

 

 

 

 

 

 

 

 

בבוסטון ופרבריה המצב שונה. כאילו על ציר זמן ומקום שונים לגמרי, קיימברידג' היתה העיר הראשונה בארה"ב שמימשה בפועל את החוק המכיר בנישואים חד מיניים. בשקט בשקט ובשיא הטבעיות משפחות חד מיניות הופכות לשגרה בנוף המקומי. בגן של הפרטית, הגיעו לשלב משחקי האבא ואמא. כל הבנות רוצות להתחתן עם כל הבנים ורק ג'ון ואוון רוצים להתחתן אחד עם השני. "אבל בנים לא מתחתנים אחד עם השני" קובעת אחת הגננות בפסקנות של משחק נדמה לי. "הם כן. במסצ'וסטס". עונים השניים ופותחים חלון לחווייה חינוכית מסוג שונה לגמרי.

השאלה מתחדדת קצת לפני הלואין. שלוש בנות יתחפשו לדורותי. לרגל המאורע, הן צצות בגן עם נעלי דורותי נוצצות נוצצות ואדומות אדומות. גם אחותו של סמי תתחפש לדורותי. גם לה יש נעלי דורותי אדומות אדומות ונוצצות נוצצות. סמי יתחפש לסופרמן. יש לו תלבושת אדומה אדומה שאמא עזרה לו לבחור. אבל גם סמי רוצה נעלי דורותי. אדומות אדומות כמו לכולן. "אבל אתה לא דורותי". מנסה אמא לשכנע ולהמנע ככל האפשר מתיוג ג'נדריאלי, "אבל יש לי בגדים אדומים וזה מתאים". טוען הקטן בלהט ומנצח. זו בכל זאת ג'ודי, ולא לייזה הגרוטסקית ואם $12 זה מה שיעשה את התינוק שלה מרוצה כרגע? למה לא. שאר ההורים, שרובם לא אמריקאים משלימים עם הסביבה מעריצים, מהללים ומשבחים את האופן שבו היא תורמת לאהבת האחר, הסובלנות וכל שאר התכונות האנושיות בפיתוח נפשו הרכה של הילד ומקווים שגם הם יוכלו להראות אותה רמת פתיחות אם אי פעם יגיע תורם. בליבם פנימה, רבים מהם משוכנעים שהחינוך שלהם כל כך נכון תרבותית שלעולם לא יצטרכו להתמודד עם החוויה.

אדיפוס שמדיפוס, העיקר שהילד אוהב את דורותי.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות