קטנה על סבא טוביה ושלום עולמי

שני דברים עיקריים מנחמים את הפרטית יותר מכל – ביקורים של חברים ובני משפחה מישראל ומלאי הספרים והדיוידים הישראלים שמתחדש כל אימת שמגיעים חברים ובני משפחה מישראל.

יחד עם זאת, היא מוכנה להסתפק בזכירת המנטליות הישראלית מכל אותם סרטים ולמצוא לה תחליפים שווי ערך בסביבה החיה הקרובה.

 

בסוף השבוע שעבר היא הוזמנה לשחק אצל חבר קוריאני מהגן.  אני מוצאת הרבה קוי דמיון בין קוריאנים לישראלים הממוצעים מהתבוננות והתעכבות על פרטים קטנים כגון הלך הדיבור, סגנון הלבוש, התיבול באוכל, השוביניזם. באופן כללי, אם הייתי צריכה לבחור תרבות אלטרנטיבית אני חושבת שקוריאה היתה נמצאת בשלשה הפותחת. המשחק העיקרי של השניים היה לטפס על המיטה ולקפוץ הכי רחוק שאפשר. הוא נפסק כשאמא שלו הביאה לכל אחד שני שיפודים של Dduckboki – חטיפי אורז דביק מטוגן עם קערית דבש לטבילה. רגע אחרי הם כבר שיחקו בפו הדב וטיגר, ניתרו וליקקו את הדבש עם הלשון ישר מהקערית. הקסם הגדול שהתגלה במשחקם נבע בעיקר מהעובדה שכל כך בקלות הם הצליחו ליצור תחומי עניין משותפים ולגשר על כל מה שיכול להתפרש כפער תרבותי בעוד ששניהם הגיעו ממקומות כל כך שונים.

 

מגוון התרבויות אליהם נחשפים במקומנו הספציפי עשיר כל כך, שזה כמעט מצער לחשוב מה היה קורה אם לא היינו מגיעים לכאן. התשובה כמעט ברורה. שתי קלטות מהנצפות ביותר במחוזותינו הן אלה של סבא טוביה. מדובר בקלטות שניכרת בהן ההשקעה הרצינית בתלבושות, איפור ותכנים ובניגוד לקלטות ישראליות אחרות, הן מתייחסות לקהל היעד ברצינות רבה. יחד עם זאת, קלטות אלה מביאות אותנו לידי מחשבה שאם לא היינו כאן, במידה והיתה הילדה מכירה תרבויות שונות, סביר להניח שהיתה זו הכרות מעוותת משהו, אם לא מזיקה ממש.

הקלטת הראשונה מספרת משלים מוכרים כשרבות מהדמויות בעלות סממנים עדתיים (וכבונוס – חיקויי פוליטיקאים מוכרים). נראה כאילו צפיר חשב בדרך זו לשעשע גם את ההורים ולא רק את הילדים וכך ליצור סימפתיה בקרב שני המגזרים. אני מניחה שהיו לא מעט ישראלים שחשו אי נוחות מסוימת מהעובדה שעל פי רוב הטיפוסים השליליים (צרצר, שועל ועוד שועל) הם בעלי מבטא מזרחי משהו ואלו הקורבנות מאותגרים פיגמנטית. כפרענקית, אני מנועה מלהגיב ורק אודה שכבר הרבה זמן לא צווחתי "קיפוח קיפוח" בגרון ניחר.

בקלטת השניה מתחילה הבעיה. עיקרה סיפורי מלכים ונסיכות מוכרים המוצגים מתוך קשת רחבה של תרבויות – מידאס היווני, קיסר סין, מלך חלם והסולטן הם רק חלק משלל הדמויות. בתוספות לקלטת ניתן לראות את טוביה צפיר מסביר למאסקי שיברו-סיון המגלמת את מלכת שבא, שעליה להתגאות באותנטיות שלה ובחומרים אותם היא מביאה הישר מארץ מוצאה כשהיא משחקת את התפקיד, ובמילים אחרות – אתם רואים ילדים? אם רק נרצה, נוכל לקבל את כל מי שנראה אחרת וגדל אחרת, ועוד לא אבדה תקוותנו (מישהו אמר "דירה להשכיר")?

יחד עם זאת, בלי שום קשר לפוליטיקלי הקורקט האמריקאי המאוס והמעושה עמו אנו נאלצים לחיות, אני יודעת בוודאות שאהיה נבוכה מאוד אם אחד השכנים יכנס ברגע שבו קיסר סין יקרא למשרת "פו!" והלז יענה "יה?" בעיקר משום אופן הצגת הדמויות המגוחכת שיכולה כל כך בקלות להתפרש כהתנשאות הישראלית (והיהודית, כפי ששכנינו כאן רואים אותנו) על פני כל השאר. לזכותו של סבא טוביה יאמר שהוא מנסה להגחיך את כולם באופן שווה ואני יוצאת מנקודת ההנחה שכל כוונותיו טובות ונטולות כל מחשבה גזענית אך ברור כי זר לא יבין זאת.

 

התכנים המשותפים לילדים כאן כוללים בעיקר תכנים אמריקאיים מהזן הרדוד ותכנים עממיים מסורתיים מתוך מחשבה לסייע לחוויה המשותפת שהם עוברים יחדיו. לאף אחד מהילדים לא נראה מוזר שחבריו שונים במראם, בלבושם או באוכל המועדף עליהם ועל בסיס השונות הם יוצרים את הקרקע המשותפת להם.

כך, לאחר שנרגעו מהמשחקים, החליטו הזאטוטים לספר סיפורים. כעבור 3 דקות קיפצה הפרטית באושר, לאחר שגילתה ספר שמצוי בעברית בספריה שלה ובאנגלית בספרית הגן. זה היה הסיפור על: Nuga nemurié ddong ssana?  (בתרגום פשוט – מי עשה לי על הראש?) לרגע אחד היא לא נדהמה מהאותיות המשונות. כנראה שהמקום הזה עושה לפחות דבר אחד טוב בכל הנוגע להבנה עולמית.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות